בבטן האדמה – מחשבות

בתהליך ההחלטה שלי אני מבקשת לשלוח לי 5 עמודים מכתב היד ותקציר של מה יהיה בספר – כדי שאוכל להתרשם הן מהסגנון והן ממסרי הספר.האם אפשר להתרשם מ-5 עמודים בלבד? אני חושבת שכן.

בדרך לערב ההשקה של ספרה של לימור הירשברנד "פעימות לב", אני מגלה שאף פעם לא הייתי בקרית-אונו. כשאני נכנסת לתוך המסיבה של לימור, שאליה הגיעו הרבה אנשים, אני כבר לא מופתעת שאני מכירה רק שתי נשים: את לימור עצמה ואת אורית ששידכה ביננו.

12 המלצות ספרים לקחת איתך אל החורף.

אני מאמינה שאנחנו כותבות את הדברים הכי נחוצים והכי משמעותיים מתוך הכרות אישית עם בעיות, כאבים ופצעים. רק ככה אנחנו יכולות לכתוב מתוך הבשר, מתוך החוויה, ואם נשארנו בחיים כדי לכתוב – הרי שככל הנראה יש לנו מה לספר לאחיותנו.

מה דעתך על המוות? תמיד אהבתי את המוות. אהבתי את הרעיון שאפשר להפסיק להיות פה. שאפשר לפרוש. המוות מסקרן אותי. אני מבינה שזה רק טרנסופורמציה, התמרה, אבל עם כל הכבוד – בפיזי אתה לא פה. אני לא יכולה לחבק את אבא שלי שמת לפני שנה. אני צריכה למצוא דרכים אחרות להיות בקשר.

קיבלתי את הספר באנגלית כשהייתי בהריון השני שלי לפני 26 שנה, לקראת לידה בבית. זה היה מעשה חתרני אז. הכרתי רק אישה אחת שילדה בבית ואת אילנה שמש, שהייתה המיילדת שלי. קראתי בספר שוב ושוב, בעיקר את הסיפורים (יש גם פרק נרחב למיילדות) והרגשתי את האנרגיה שלו מחזקת אותי. אז עוד לא ידעתי את מה שאני יודעת עכשיו – זהו לא רק ספר על לידות בית, זהו ספר על ניהול אנרגיה ועל החיים. כמעט רבע מאה חלפה. השיח על לידות בית בישראל הוא שיח על זכויות ובחירה. ועדיין הוא אינו שיח על אנרגיה ועל החיים.

הספר מספר את סיפורי מסעותיה של ציפי בהודו, אלסקה, מדגסקר, סיני, דרום דקוטה ו? ציפי מחפשת ומוצאת את הנשים החכמות והזקנות, אלו שיודעות גם בלי לדעת איך הן יודעות. שחשות מחוברות לידע חי שעובר מאם לבת כבר אלפי ומאות אלפי שנים. היא שואלת אותן על נשים הרות, ועל לידות ובד בבד משתתפת בלידות, בטקסים סודיים ורושמת את רשמיה ואת הידע שמתגלה לה.

מירב שני ישראלי שלחה אלי את כתב היד של ספרה לפני כשנה וחצי. בדרך כלל אני לא נוהגת לערוך ספרי פרוזה, כלומר רומנים שבהם יש לבנות דמויות ועלילה. ואני נוהגת להפנות את הכותבות האלו לעורכות אחרות, מוכשרות ממני. למה אמרתי כן? אולי מפני שהספר נוגע בנושא קרוב מאד ללבי