בחודש אב, שאני מציעה לשנות את שמו לחודש אם, התחוללו שני חורבני בית, ט”ו באב שהפך ליום האהבה, אבל התחיל בכלל באונס, הוא חודש של קציר ובציר, לידות וחתונות. חודש אב שמזלו סרטן, מסמל בנייה ובית וגם בדיוק את ההפך. ייתכן שהפרס הגדול של חורבן בית – למצוא בית בתוך עצמך. להכיר את נפרדותך, להכיר את ייחודך. אינדיבדואציה. המחיר יקר, הכי יקר שיש: אובדן האחווה הפשוטה, המובנת מאליה. את זה אנחנו רואות וחוות מכל עבר – כי זה קורה באנושות מסביבנו. כל המבנים החברתיים הטבעיים קורסים, מתהפכים, נחרבים. גם ה”דמוקרטיה” היא מבנה כזה.שטיינר, ההוא מהאנתרופוספיה שפך אור על שלושת סיסמאות המהפכה הצרפתית –…
הצבעים הכי יפים נוצרים כשהאור והחושך נאבקים ביניהם. בשיא הצהריים, כשהשמש ואורה החזקים ביותר, הצבעים, אפילו אותו ירוק רענן ובוהק שמכסה את האדמה, דוהים, ובלילה – האם הצבעים קיימים גם בלילה? שעות האור הולכות ומתקצרות. החושך יורד מוקדם יותר ומביא את הלילה איתו. כשמביטים בשמיים בשעת בין הערביים, אפשר לראות כיצד האור הבוהק של השמש, נחלש והולך ויוצר בפרפורי גסיסתו צבעים מרהיבים – בהתחלה אדומים בוהקים, אחר כך כתומים, וורודים, סגולים, כחולים ולבסוף גם הכחול העמוק ביותר הופך לשמיכה השחורה של הלילה, שמתחתיה כל הצבעים שווים. כשמתבוננים במשיכות המכחול של יצירת האמנות היפה ביותר שנוצרת ערב ערב על משטח השמיים, אפשר…
כל כותבת הוגה בשאלת ההוצאה לאור, שאלת האיך להגיע לקהל הקוראות שלה. כעורכת - אני עסוקה בלהפוך כתב יד להכי מעניין שהוא יכול להיות, כמו"לית - השאלה שלי היא איך הספר יגיע לקהל. במסגרת הניסיון לענות על השאלה האחרונה, יצאו השנה שני ספרים בשיתוף פעולה עם הוצאות אחרות. שיתופי פעולה מהסוג הזה אמורים להיות טובים לכל הצדדים: ההוצאה הוותיקה והגדולה חוסכת לקטורה (מי שקוראת ובוחרת את הספרים) ובונה על הניסיון וההתמחות של ההוצאה הזעירה (שלי למשל זה תחום הידע הנשי) ההוצאה הזעירה מקבלת מטריית שיווק, יח"צ והפצה שלא אפשריים בממדיה. הכותבת מקבלת שילוב של יחס אישי, עבודה על הספר שאחרת כנראה…
הפעם הראשונה ששמעתי על מרים המגדלית היתה כשראיתי את הסרט ישו כוכב עליון שצולם בישראל בשנת 1973 הייתי בת 12 כנראה, בדיוק בגיל המתאים והשיר של מרים המגדלית ריגש אותי מאד. כנראה שידעתי בתוכי - שהוא גם היה גבר, פשוט גבר. אחר כך פגשתי בה שוב בספר צופן דה וינצ'י של דן בראון שיצא בעברית ב 2003 או בספרי סדרת המיוחלת של קתלין מקגואן שיצא חמש שנים מאוחר יותר ב-2008. אני כמעט בטוחה שהתעניינתי בה עוד קודם לכן. אם כי לא ברור לי איך ולמה. מרגיש לי שתמיד ידעתי שהן בברית הישנה והן בברית החדשה – יש הרבה יותר ממה שגלוי…
נאום העורכת בערב ההשקה איך הופכות דיכאון, ועוד כזה של נשים, ועוד כזה של אימהות למשהו שמדברות עליו? שמניחות תרתי משמע על השולחן? מעבירות מאשה לאשה, מאמא לבת, מאחות לאחות? מעבירות לא כמו מחלה מדבקת, אלא דווקא כחיסון, כפעולה מונעת. נשים אמיצות, מצליחות, מוכשרות, נורמליות, מספרות הספר הזה על הדיכאון ועל ההתמודדות איתו. מתארות איך הוא מגיע, לאט או מהר, תוקפני וערמומי ומפעיל את הארמון הורוד והלא מציאותי של אמא-גיבורה-לי. ממונולוג למונולוג הולך ומברר שאם יש משהו לא נורמלי זו הציפייה החברתית שתלדי-טפלי-לבד-עזבי אותנו בשקט-ותחייכי. הפער בין הציפייה לבין המציאות הוא סדק שדרכו אנחנו מאפשרות לדיכאון להיכנס ולהישאר. הוא הבושה שלנו.…
אגדות אמיתיות הוא ספר שתרצי לתת לבת שלך, כדי שהיא תדע שהחלומות והשאיפות שלה יכולות להתגשם בעולם הגברי והקשוח שמצפה לה מעבר לפינה.
תהליך כתיבה ויצירת ספר דומה למהלך השלם של חיי האדם – חייו על פני האדמה, חייו אחרי המוות בעולם הרוח והתכוננותו ללידה מחדש. - מעגל חיים זה - מקביל לשלושת שלבי יצירת הספר. השלב הראשון הוא כתיבת כתב היד. צריך לכתוב את המלים, את הרעיונות, הידע. הסיפור שיושב בתוך הראש צריך לרדת למלים כתובות. זהו שלב שבו לוקחים את החומרים שקיימים ובונים את כתב היד של הספר. תמיד השאלה היא - האם יש מספיק? האם זה עמוק, רחב, מקיף, עשיר דיו? אולי זה יותר מדי? במה להתמקד? וגם יש שאלה סגנונית - וגם כיצד המלים יתחברו להן ויבטאו את יחודו של…
דברי פתיחה ספר זה שלפניכם הוא תוצאה של מסע משותף, שבו הלכנו שתיים, דפנה ואני, כשאנו מנסות כל הזמן (ומקוות שגם הצלחנו) להתכוון ולחוש בנוכחות הצלע השלישית – אביה. המשימה שלנו התחלקה לשני חלקים עיקריים: הראשונה, שכמעט ואינה נוכחת בספר, עוסקת במסע של דפנה אותו עברה לצד אביה מרגע גילוי המחלה ועד למותו - מסע שהיא ממשיכה לעבור בעיבוד האובדן שלה. הלכנו שם צעד-צעד, בפגישות שבועיות שבהן העלינו בדיבור ובכתב את התרחשויות שנת המחלה של אביה. המשימה השנייה היתה עבודה עם המחברת של אביה – אותה מחברת בכריכה אדומה שדפנה רכשה לאביה ביום שישי, 25 במרץ 2007, כשכבר היה ברור כי…
