בלוג

שם החודש תשרי  – מקורו במילה הבבלית: תשריתו –שפירושו התחלה או ראשית. כאוהבת מלים שיש בינהן קרבת משפחה, אני חושבת שהוא קשור גם לפעלים: לשרת, לשרות ולהשרות. כל משפחת המלים הללו: שירות, השראה, השרייה וחברותיהן, קשורות לתשרי ומבטאות משהו מהפעולות הנדרשות כדי להתחיל משהו, ליצור מבראשית.

התחלות, ראשיתות, הן דבר עדין ופגיע, תינוקות רכות שיוצאות לעולם וזקוקות להרבה ידיים אוהבות. גיליתי בשנים האחרונות שזה מה שידיים של סבתות יודעות לעשות. ואולי, כל התחלה חדשה זקוקה לסוף זקן וחכם שיעמוד לידה וישרה עליה שלווה וביטחון.

אני אוהבת להיות הזקנה החכמה. חיכיתי לתקופה הזו של חיי מאז שהייתי ילדונת עדינה ורכה. אני אוהבת לראות את החדש יוצא לעולם, רעיון, תפיסת עולם, מושג, ספר, כמובן תינוק, קשר. כשאני מביטה בחדש בעיניים טובות, אני בד בבד מביטה גם בעצמי של פעם וזוכרת את כל השנים שעברו ואיך עונה אחר עונה, החדש מתרגל ומתפתח.

בלוח השנה העתיק, קראו לתקופה שמתחילה בא' בתשרי – תקופת הזרע. ודווקא זרעים הם חומרים קשים ועמידים. אבל אני יודעת שכדי להצמיח משהו חדש, קליפת הזרע מוכרחה להתפרק, להתבקע. ההגנות צריכות ליפול. זו כניעה. חומות המבצר קורסות ועכשיו מה שבפנים, החומר הרך והפגיע נתון לחסדי העולם. זה מסוכן. אבל בלי זה אין חיים. אין התפתחות.

מה מפרק את הקליפה? כן, כוח בוודאי. אבנים, טנקים, מלים קשות, חספוס החיים, פרידות ואובדנים. אבל גם אהבה ורכות: לחות, חום, חיבוק, מלה טובה. סבלנות.

קשה לדעת מה תביא שנת תשפ"ז, אבל גם הכוכבים וגם הפז שבשמה, מכוונים למשהו טוב.