שם החודש תשרי - מקורו במילה הבבלית: תשריתו –שפירושו התחלה או ראשית. כאוהבת מלים שיש בינהן קרבת משפחה, אני חושבת שהוא קשור גם לפעלים: לשרת, לשרות ולהשרות. כל משפחת המלים הללו: שירות, השראה, השרייה וחברותיהן, קשורות לתשרי ומבטאות משהו מהפעולות הנדרשות כדי להתחיל משהו, ליצור מבראשית
חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית המסיים את הקיץ ופותח את הסתיו. זהו חודש שיש בו מנהגי סליחות והתבוננות, נסיון לשמוט את כל מה שמיותר ולסגור מעגל. ובד בבד, גם בלי שנעשה משהו מיוחד, הרוח האלולית נושבת, מסיעה אותנו אל הנתיב שיועד לנו, גם במחיר של טלטלה עצומה.
השבוע היה... מה היה? חושבת לאחור - שישי אחה"צ מענית; שישי-רביעי זכרון יעקב בקצה רחוב השיטה בואכה פארק הנדיב; רביעי-שלישי במול זכרון ליד תחנת הרכבת הנטושה (ורפסודיה בוהמית בקולנוע, לבכות מרוב יופי); שלישי-ראשון - משמר העמק; ראשון - ירידה מנטור ליום כייף (מטעם העבודה!) בחמת גדר ופרידה מרמת הגולן. המון תזוזות, פגישות ואנשים - נחיתה לתוך מרק הקרמה. זוהי מעין תקופת מעבר כזו, בין הסתיו לחורף, בין הצפון לדרום, בין מה שהיה יכול להיות לבין מה שאפשרי, בין חלומות למציאות, בין מה שחי לבין מה שכבר לא. סוף נובמבר שהוא חודש שחותך עניינים, מפריד את הקליפה הקשה של הקיץ וחושף את הבשר הרך, הפעור והרגיש
כבר כמעט שבוע שאנחנו בנטור. כלומר בחוות נטורה, על גבעה קטנה, ששם בסבלנות ואהבה הופכים אוריה, אורלי, אור, גיתה והמתנדבים את אבני הבזלת לגן עדן של חקלאות וטבע. זוהי התחנה האחרונה שלנו ברמת הגולן, ביום ראשון נרד לחמת גדר, ליום כיף מטעם העבודה (הצלחנו לתאם עם שני הבוסים!) ואז - משמר העמק, זכרון יעקב, מענית, אזור המרכז, ירושלים - ודרומה, בעקבות השמש.
בחודש אב התחוללו שני חורבני בית, ט”ו באב שהפך ליום האהבה, התחיל בכלל באונס. כלומר בשיבוש של חג קדום וניצולו לרעה. ארכיטיפ האב שבא לידי ביטוי בשיא הקיץ מקצין נטיות ומגמות לצבירת כוח, כסף וכבוד.
את חיי מלווה היער. בראשית - היער של משמר העמק, על תועפות חורשות האורנים הקק"ליות שלו, האורניות, יללות התנים והפריחה החורפית. יער שמהדהד את זה האגדי - שאפשר ללכת בו לאיבוד, שיש בו חיות טרף, מכשפות וגמדים.
קצוות עושים לי משהו. כשהיינו באילת והמפרץ נפתח לעבר עולמות אחרים - דמיינתי שאני עולה על ספינת עלפים ומפליגה אל הערפילים. אולי אלו תמונות עתיקות של חציית הסף שמדברות אלי, ואולי זו הנפש הסקרנית שרוצה להציץ לארונות ולגלות נרניות.
שנה עברה מאז יצאנו לדרכים, מרימים עוגן היישר לירושלים, יורדים דרומה ומערבה עד לקצה (באר מילכה) וחוזרים בנסיעה ארוכה ורצופה לחיפה... שנה של חיים בתנועה בתוך ארגז של משאית, של מקומות שונים ומשונים.
