ברגע מכונן בחיים נוחתת על אישה צעירה, ההבנה שעולם הסיפורים שהיא כל כך אוהבת מילדות יכול גם לרפא,שלסיפור הנכון ברגע הנכון יש כוח רב עוצמה לחולל שינוי. זה מניע אותה לצאת למסע ארוך ומתמשך אל תוך התחום המרתק של “סיפורים מרפאים”.הדברים שהיא מגלה משנים את חייה והשימוש בסיפור ככלי ריפוי, מחלחל לחייה האישיים, לעבודתה כמנחת סדנאות סיפורים וככירולוגית שפוגשת הרבה אנשים.זה מחלחל גם לכתיבה שלה. במשך שבע שנים היא כותבת סיפורים לטור “סיפורים מרפאים” במגזין “ברוח גלילית”, בהם היא מנסה לתת תשובות לשאלות דלעיל ולעוד רבות אחרות. בסיפוריה היא מתעדת דמויות ססגוניות מילדותה, את מפגשיה עם מצבים שונים בחיים, עם אנשים…
משמעות החיים היא התעוררות והתפתחות רוחנית.הדרך הינה אורח חיים שנע מאנוכיות לאלוהות.אנוכיות נוכחת בתוכנו וסביבנו…אלוהות נוכחת בתוכנו וסביבנו…הבחירה היא בתוכנו ובהתנהגותנו… אחרי שלושים שנה בהם הנני חוקר, לומד, מלמד, מטפל ומדריך בני אדם עם קשיים פיזיים ונפשיים בדרכים ושיטות שונות, דרך הממד הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני, הנני יודע וחווה שהתעוררות רוחנית מתאפשרת בכל רגע, בכל מקום ובכל מפגש. הבנתי שאורח חיים יומיומי הינו הדרך להתפתחות וחניכה רוחנית לאחדות עם המקור האלוהי. בעת הזאת כשהחושך מנסה להשתלט על האור, אנו נקראים להוות שמש אור אינסוף ואהבה לכל הברואים במידה שווה. ספר זה נותן בידכם תובנות, השראה וכלים מעשיים שיעזרו לכם באופן רוחני וגשמי. ספר זה נועד לעורר, להאיר ולהדריך את הבוחרים לצאת לדרך.מוזמנים באהבה להצטרף למסע.
חייב האדם אידאל, משאת נפש, חזון פנימי, ללכת אחריו, לנוע לתוכו, להיות מחולל תנועתו, כמגדלור, כמצפן לדרכו ביקום. ספר עבודה המתאר דרך חיים.
וככה כותבת עליו מיכל:שנים רבות אני בדרך.דרך בה אני פוסעת בשמחה ובעצב, בתקווה וביאוש, בידיעה ובשכחה.גלים של תנועה.כל אדם שפגשתי בחיי, בפגישה מקרית או צפויה, אדם זר או מוכר, אהוב או אחר, הביא עבורי מסר.בכל מסר היתה ברכה.בספר שלושה פרקים וסוד. כל פרק מוקדש לאדם שאת תנועתו ראיתי ומתנועתו החכמתי.את הוד השארתי כמות שהוא, לכם ולי לפענח כל פעם מחדש.כך נהיה ספר שהוא בעצם שיר, שיישמע אחרת בקולו של כל אדם.------------------------------------------המקודש הוא בכם.בנו.בתמצית האדם שבנו.האמינו בתנועה היפה שראיתם. היא שלכם.האמינו בקול המעודן ששמעתם. הוא שלכם.קול מעודן הזוקף את גבכם, מבהיר ראייתכם, מפעים את ליבכם.האמינו בו.תנועה מופלאה תירקם בחייכם, ואחרים שיראו תנועתכם…
מוטי הגיע אלי בוקר אחד לפני שנתיים בדיוק. הוא לבש לבן, חלץ את סנדליו בכניסה לחדר העבודה שלי בהרדוף והושיט את זרועותיו לחיבוק ממושך. הוא לא תיאר לעצמו כמה הייתי זקוקה לחיבוק כזה באותם ימים. דיברנו על הספר שבאותו זמן היה רובו קבצי קול שרק חלקם שוקלט. הקשבתי להם ברגעים קשים וחשתי כי אור בהיר וחמים קורן מהם. עד מהרה לבש הספר צורה, ואז פשט אותה באותה קלות שבה לבש.
