כללי

 בשלושת השבועות האחרונים הרגשתי כמו בסוף הריון ארוך באוגוסט. היה לי חם, גם במזגן, לא התחשק לי לכתוב כלום וחיכיתי למשהו. אבל למה?אולי לראשון בספטמבר? או לזה שוונוס תחזור מהנסיגה? אולי לתחושה הזו באוויר שאלול מתקרב לסיומו, החצב פורח ויש ריח אחר באוויר? ואולי באמת לסוף הריון, כי שלשום נולד במזל טוב ובשעה טובה נכד מספר שתיים. מאז שאני זוכרת את עצמי. היתה לי תמונה בראש שאני יושבת והנכדים מתרוצצים מסביבי. אפילו כתבתי על זה שיר שהתפרסם בספר "שומרת לילה".עתידות הָיְתָה לִי כֻּרְסָא תַּחַת הַתְּאֵנָהיָשַׁבְתִּי וְצָפִיתִי בְּרִיצַת עוֹנוֹת הַשָּׁנָהעֲתִידִי עָרוּךְ לְקַבֵּל פְּנֵי נְכָדִים וְנִינוֹתבַּחֹרֶף הִתְלַקְּחָה חֻרְשַׁת עֲצֵי הָאֹרֶן רַקָּפוֹתבַּחֲצַר הַבַּיִת.עֲתִידִי הַקָּטוּעַפּוֹעֵםלְכָל אָרְכּוֹ.קראתי לשיר עתידות,…

 אלי, כל בוקר כשאני פוקחת את עיני וסיזיפוס מגיש לי את הסלע היומי שלי, תן לי לזכור את דרך המים.תן לי לזכור את הזרימה המתמדת, הקלה, שאין בה מאמץ. תן לי לזכור כי הכל משתנה כל הזמן, נטווה ונפרם, עולה למרומים, יורד למעמקים, קוצף בשצף, נח באיטיות מתפנקת, מבעבע, מחלחל, סוער, עוטף ונע כל הזמן.תן לי לזכור כי, למרות כל זאת, הכל נשאר כשהיה והכל אחד.תן לי לזכור כי בדרך המים אפשר לעקוף, להמיס, להציף ולעבור כל מכשול, כל אתגר, כל סלע, יהיה אשר יהיה משקלו וגדלו. בדרך המים יש מקום לאמונה, סבלנות, עדינות והתמדה.אלי, כשאני פוקחת את עיני וסיזיפוס מגיש…

כתב היד מוכן. עבר שני סבבי עריכה ואולי שלושה, הגהה והכנה לעימוד והוא עובר לשלב הבא בחיי הספר: עימוד ועיצוב כריכה