מה יש בו בחלב שהפך אותו לסמל של הזנה ושפע? החל מדימוייה של ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש וכלה בשד המלא והתפוח של האם המניקה. להיות זבת חלב, בין אם את אמא ובין אם את חבל ארץ או אפילו גבעה הולכת חלב או מטיפת עסיס, משמעו שאת שופעת כל טוב, שלווה, אימהית, מזינה ונעימה.
היום הייתם לעם, אומר אלוהים לבני ישראל - ומכריז על לידתו של העם היהודי בתום לידה ארוכה, מלאת התערבויות וייסורים. ואני שואלת: מה אפשר לומר על הרך הנולד? ועל דפוס הלידה שלו?
הלידה שלנו היא מעבר סף. היא חלק מהביוגרפיה שלנו ומספרת סיפור משמעותי על האופן שבו אנו יוצאים/נכנסים לעולם.
אנו מגיעים להורינו – לאמא ואבא – כדי ללמוד מהם ולעצב באמצעותם את הזהות הארצית העכשווית שלנו. ההורים הם המורים הראשונים שלנו והיחס שלנו אליהם (בוודאי בשנים הראשונות) הוא אותו היחס שהיה פעם לתלמיד כלפי המורה – יחס של יראת כבוד, אהבה, ציות. אנו רואים בהורינו נושאי חוכמה כבירה ומתמסרים אליהם וסופגים מהם את מה שהם מביאים אלינו.
תחילת המחזור בגיל העשרה מציינת את כניסתו של הגוף האסטרלי לפעילות באורגניזם האנושי-נשי. האסטרלי מווסת ועוצר את פעילות הגוף האתרי השואף להתרחב ולגדול ללא סוף, וכך נוצר מערך מיוחד, שאיבר המטרה שלו הוא אמנם הרחם והשחלות, אך הוא פועל ומשפיע על כל האורגניזם כולו: גופנית, נפשית ורוחנית.
אמא איפה הייתי לפני שהייתי אצלך בבטן? כמעט כל פעוט כבן שלוש או ארבע ישאל את השאלה הזו מתישהו. ואכן, כולנו תוהים עליה, האם יתכן שלא היינו כאן קודם לכן? הרי יש לנו תחושה ברורה כי היינו כאן מאז ומתמיד וכי נישאר כאן תמיד?
השפה העברית מכילה בתוכה חוכמה יוצרת, שמבטאת לא פעם, דרך המלים, את מהותן. בחרתי להביא כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד:
ביום בו יצאת לאוויר העולם עברתי גם אני את תעלת הלידה החשוכה אחרי ששכבתי בתוכה שנים מנוטרת מנוטרלת דופק חלש, מואץ, מפרפר ונולדתי. בריאה חדשה. אמא. בנשימה יצאתי. האור סנוור אותי ועיניי נסגרו ומאז אני לומדת לפקוח אותן להיות גוף משוחרר פשוט איברים ללכת צעדים איטיים ובוטחים דרך חדשה סללת לי ילדי שלי, דרך אהבה. שער הלידה לידה היא שער גדול במסע הנשיות. בתהליך הלידה אישה מחברת בין שמיים וארץ, בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים, בין חלקיקי החיים שלה. האישה הופכת לאם והעובר הופך לתינוק שצריך ללמוד איך חיים על האדמה הזאת. הלידה כואבת. הרפואה המערבית המודרנית יוצרת אשליה של לידה…
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
