הריון ולידה

לילד הראשון תפקיד מיוחד. הוא הופך את האישה לאם ואת הגבר לאב ואת הזוג למשפחה. הילד הראשון מחבר את הוריו בקשר שלא יינתק, גם אם ייפרדו, תמיד ימשיכו להיות הוריו.

התינוק האנושי מגיע לאדמה אחרי מסע ארוך של שלבי התגשמות.  לנו נראה שהוא רק מתחיל את דרכו, אבל היא כבר התחילה זמן רב לפני כן, ברגע ההחלטה "לרדת" להתגשמות חדשה ודרך מה שמתרחש במסע. על כל אלו איננו יודעים הרבה. כמה היתה הנשמה להוטה להגיע לכאן? כמה נאלצה לחכות? או שאולי היא מאלו שממש לא רצתה לעזוב את עולם הרוח?

אירועי הלידה הם מפתח לחיינו עלי אדמות. הן מלים בשפה קדומה שבה הנולד מבטא את עצמיותו. כשאנו לומדות לפענח את סיפור הלידה, אנו לומדות לקרוא שפה חדשה/ישנה שפעם ידענו. אנו יכולות להבין את משמעות האירועים שחווינו עבורנו ועבור התינוק שלנו.

איך אנחנו הופכים להיות בני בית בעולם? להרגיש בנוח בעולם ובתוך הגוף שלנו? זוהי משימת ההסתגלות הראשונה שלנו כתינוקות, והמשימה ההורית הראשונה - לתת לתינוק שעד כה הכיר עולם נוזלי, ממוזג ומתווך , ללא תחושות קור וחום, רעב וצמא - להרגיש בטוח וטוב

לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א' בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו של האל, לא פחות ולא יותר. אבל זה לא מספיק. עוד רגע הוא יצטרך להתפצל. עזר כנגדו תופיע. צלע מצלעותיו. חוה. סיפור הבריאה הוא סיפור על פיצול, הפרדת כוחות, מפגש ופרידה. החיים והמוות שלובים זה בזה. משהו צריך למות כדי שמשהו יוכל להיווצר, להיוולד.

אימהות מתרחשת קודם כל במישור הגופני של ישותנו. כבר בשלושת השבועות הראשונים להריון, עוד לפני שאנו יודעות על קיומו, אנו מבצעות משימות מורכבות ומסובכות ובעלות ייחוד מבחינה ביולוגית.

מה יש בו בחלב שהפך אותו לסמל של הזנה ושפע? החל מדימוייה של ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש וכלה בשד המלא והתפוח של האם המניקה. להיות זבת חלב, בין אם את אמא ובין אם את חבל ארץ או אפילו גבעה הולכת חלב או מטיפת עסיס, משמעו שאת שופעת כל טוב, שלווה, אימהית, מזינה ונעימה.