ביוגרפיה

לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א' בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו של האל, לא פחות ולא יותר. אבל זה לא מספיק. עוד רגע הוא יצטרך להתפצל. עזר כנגדו תופיע. צלע מצלעותיו. חוה. סיפור הבריאה הוא סיפור על פיצול, הפרדת כוחות, מפגש ופרידה. החיים והמוות שלובים זה בזה. משהו צריך למות כדי שמשהו יוכל להיווצר, להיוולד.

אימהות מתרחשת קודם כל במישור הגופני של ישותנו. כבר בשלושת השבועות הראשונים להריון, עוד לפני שאנו יודעות על קיומו, אנו מבצעות משימות מורכבות ומסובכות ובעלות ייחוד מבחינה ביולוגית.

מה יש בו בחלב שהפך אותו לסמל של הזנה ושפע? החל מדימוייה של ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש וכלה בשד המלא והתפוח של האם המניקה. להיות זבת חלב, בין אם את אמא ובין אם את חבל ארץ או אפילו גבעה הולכת חלב או מטיפת עסיס, משמעו שאת שופעת כל טוב, שלווה, אימהית, מזינה ונעימה.

אל רחל כהן-כגן הגעתי כשחיפשתי אישה שהיתה קשורה להכרזת העצמאות. רחל הייתה אחת משתי הנשים (השנייה גולדה מאיר) היחידות מקרב 37 החותמים על מגילת העצמאות.

עם התחלת השביעון השביעי לחיינו ניתנת לנו הזדמנות לשחרר את כל מה שצברנו, אספנו, לקחנו על עצמנו מבחירה או שלא.

הלידה שלנו היא מעבר סף. היא חלק מהביוגרפיה שלנו ומספרת סיפור משמעותי על האופן שבו אנו יוצאים/נכנסים לעולם.

כמה ימים אחרי שיצא הספר שלי "מבטן ומלידה" לאור – פנתה אלי אישה בבקשה לערוך ספר זכרון לבעלה שנהרג, יצאתי למסע חדש, לקוטב הנגדי של החיים שהיה עבורי לא מוכר ודי מפחיד.