ביוגרפיה

הילד השני מגיע כבר אל הקיים. יש לו אח או אחות שכבר סללו עבורו את הדרך וייסדו את המשפחה. לכן תפקידי ייסוד אינם מושכים אותו ובאופן כללי יימשך יותר להנאת הקיום ושמחה על היש. הוא אינו צריך להתאמץ ולכן הקיום עבורו אינו  אינו רק זיעה ועבודה קשה, אלא שמחה וברכה, חוויות ופליאה.  יש צורך בהרבה אכזבות כדי להפוך יחד שני למריר ומתוסכל.

לפעמים הילד הבכור הוא הילד היחידי. אין  אחים ואחיות שאיתם יש קשר תמידי. אין מתח אין ריבים, ואין פיוס. הוא לבדו, מתבונן בעולם ממעמדו הגבוה, המרוחק.  הוא יכול להתבונן בעולם אך אינו יכול להיכנס אליו. הוא משתתף בפעילויות של העולם מבלי באמת לקחת בו חלק. הוא צופה ששומר מרחק בין עצמו לבין העולם מסביבו.

לילד הראשון תפקיד מיוחד. הוא הופך את האישה לאם ואת הגבר לאב ואת הזוג למשפחה. הילד הראשון מחבר את הוריו בקשר שלא יינתק, גם אם ייפרדו, תמיד ימשיכו להיות הוריו.

עם התחלת השביעון השביעי לחיינו (כלומר החל מגיל 42) ניתנת לנו הזדמנות לשנת יובל שבה אנחנו מתבקשים לשחרר את ה"עבדים והשפחות" בחיינו. מה מאפשר את "חלון ההזדמנויות הזה?"

התינוק האנושי מגיע לאדמה אחרי מסע ארוך של שלבי התגשמות.  לנו נראה שהוא רק מתחיל את דרכו, אבל היא כבר התחילה זמן רב לפני כן, ברגע ההחלטה "לרדת" להתגשמות חדשה ודרך מה שמתרחש במסע. על כל אלו איננו יודעים הרבה. כמה היתה הנשמה להוטה להגיע לכאן? כמה נאלצה לחכות? או שאולי היא מאלו שממש לא רצתה לעזוב את עולם הרוח?

אירועי הלידה הם מפתח לחיינו עלי אדמות. הן מלים בשפה קדומה שבה הנולד מבטא את עצמיותו. כשאנו לומדות לפענח את סיפור הלידה, אנו לומדות לקרוא שפה חדשה/ישנה שפעם ידענו. אנו יכולות להבין את משמעות האירועים שחווינו עבורנו ועבור התינוק שלנו.

שבתאי מקיף את השמש במשך כ-30 שנה. זהו כוכב הלכת המרוחק ביותר (כן, אני יודעת שגילו אחר כך עוד כוכבי לכת, אבל עליהם פעם אחרת) והוא מייצג בחיי האדם ריתמוס ארוך שחוזר בחיינו שלוש פעמים (אלא אם כן הגעתם למאה ועשרים ואז בכל מקרה אתם מחוץ לחוקים הרגילים).

איך אנחנו הופכים להיות בני בית בעולם? להרגיש בנוח בעולם ובתוך הגוף שלנו? זוהי משימת ההסתגלות הראשונה שלנו כתינוקות, והמשימה ההורית הראשונה - לתת לתינוק שעד כה הכיר עולם נוזלי, ממוזג ומתווך , ללא תחושות קור וחום, רעב וצמא - להרגיש בטוח וטוב