סוכות היא אלה גדולה מנהג חג סוכות מוזכר במקרא. אחד החגים הראשונים והגדולים. האם יתכן שמקורו בטקס פאגני להורדת גשם? כתוב כך ((מלכים ב', י"ז, כ"ד): וְ"אַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃" או בניסוח קצת אחר: וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃ מה זה אומר לעשות את סוכות? או לשאת את סוכות? ומה הקטע עם לכוון את הצלמים, כלומר את דמויות האלה העתיקות שהיו נהוגות בתרבות האלילית לעבר כוכב? סוכות זה שם של אל או אלה בבלי? (אני לא הצלחתי למצוא אותו בפתניאון בוויקיפדיה, גם לא תחת השם סוכוד…
השנה התשיעית לחיינו אינה מצויינת בספרי הפסיכולוגיה כאבן דרך משמעותית. אבל הידע הביוגרפי מחשיב את התקופה הזו מאד ובוחן אותה היטב. זוהי תקופה שבה ישות האדם והעולם שהיו מחוברות נפרדות זו מזו והילד מתחיל להיות מודע להיותו ישות עצמאית, ייחודית ונפרדת
ה-29 בספטמבר הוא חגו של המלאך מיכאל. מיכאל, הלוחם הקוסמי הגדול, שמניף את החרב שלו אל מול dragonהדרקון ובכוח החוכמה והאומץ שלו מגן עלינו בני האדם מהשדים והדרקונים שמבקשים את נפשנו. כמה נוח. תמיד נעים לחשוב שיש מישהו שעושה את העבודה השחורה הזו עבורנו, מגן עלינו מאויבים ושומר עלינו. וכך, עוד ועוד לוחמי חופש, שוחרי צדק, ויודעי האמת נעים בעולם בתחושת שליחות טהורה ומחסלים דרקונים, עורפם את ראשיהם, חופרים מנהרות, מיצרים טילים, תוקפים, משמידים ומטהרים. ותמיד הדרקון הוא בצד השני. תמיד האויב נמצא מחוץ לעצמי, וכך מפוצלים ומנותקים הכוחות הטובים מהרעים, זה ממשיך בעשיית הרע וזה ממשיך בעשיית הטוב וכל אחד…
שנת תשפ"ה הייתה פורייה ויצאו בה לאור ספרים רבים. מלאכת העריכה או התרגום הן מלאכות פנימיות הנעשות לבד, ובמעמקים ומאחורי הקלעים. היציאה לאור היא תהליך חשיפה והבשלה וגם שחרור. הנה, הספר בעולם. מכיל שעות של כתיבה, עריכה, עיצוב ודיוק. כשאני מסתכלת על הספרים של השנה אני כמעט יכולה לספר סיפור, צבעוני ומלולי. יש בו ורוד וחום, אדום ולבן.יש בו שני פעלים: יולדת ולהתירמילת תואר אחת - פראיתושבעה שמות עצם- נפש, אהבה, מערה, זמן, עוצמה, קשר, בית אם.שתהיה לנו שנת תשפ"ו שבה נלד ונתיר! נולדתי וגדלתי במערה, אהבתי במערה, ילדתי וגידלתי במערה, נחנכתי וחנכתי במערה ולבסוף גם מַתִּי ונקברתי במערה. להמשך קריאה "בזמן שלך" פורש…
לסתיו יש איכות מיוחדת. הרגשה שאפשר רק לתאר אותה בדימויים שחוקים. באמצע הלילה, אני קמה לכבות את המאורר ולהתכסות בשמיכה קלה. לשמיים יש צלילות מיוחדת והם חוזרים להיות כחולים, אחרי שכל הקיץ הם היו צהובים ואטומים כמו שמיכה עבה של חול מעל הראש. יש הרגשה שהכל נפתח, לטוב ולרע, כמו חלון הזדמנויות נפשי, כמו בוחן פתע בהבנת החיים. לכמה אנשים נשלח ברכת שנה טובה? מכמה נקבל? במי נזכרנו רק עכשיו? את מי שכחנו והזנחנו שנה שלמה? אלו דברים החזיקו מעמד תפסו מקום בחיינו ואלו היו זרעי שוא, התעיות, אכזבות, הסחות דעת? באמצע הסתיו משתוות שעות החושך לאלו של האור. האור נסוג.…
שם החודש תשרי - מקורו במילה הבבלית: תשריתו –שפירושו התחלה או ראשית. כאוהבת מלים שיש בינהן קרבת משפחה, אני חושבת שהוא קשור גם לפעלים: לשרת, לשרות ולהשרות. כל משפחת המלים הללו: שירות, השראה, השרייה וחברותיהן, קשורות לתשרי ומבטאות משהו מהפעולות הנדרשות כדי להתחיל משהו, ליצור מבראשית
חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית המסיים את הקיץ ופותח את הסתיו. זהו חודש שיש בו מנהגי סליחות והתבוננות, נסיון לשמוט את כל מה שמיותר ולסגור מעגל. ובד בבד, גם בלי שנעשה משהו מיוחד, הרוח האלולית נושבת, מסיעה אותנו אל הנתיב שיועד לנו, גם במחיר של טלטלה עצומה.
השבוע היה... מה היה? חושבת לאחור - שישי אחה"צ מענית; שישי-רביעי זכרון יעקב בקצה רחוב השיטה בואכה פארק הנדיב; רביעי-שלישי במול זכרון ליד תחנת הרכבת הנטושה (ורפסודיה בוהמית בקולנוע, לבכות מרוב יופי); שלישי-ראשון - משמר העמק; ראשון - ירידה מנטור ליום כייף (מטעם העבודה!) בחמת גדר ופרידה מרמת הגולן. המון תזוזות, פגישות ואנשים - נחיתה לתוך מרק הקרמה. זוהי מעין תקופת מעבר כזו, בין הסתיו לחורף, בין הצפון לדרום, בין מה שהיה יכול להיות לבין מה שאפשרי, בין חלומות למציאות, בין מה שחי לבין מה שכבר לא. סוף נובמבר שהוא חודש שחותך עניינים, מפריד את הקליפה הקשה של הקיץ וחושף את הבשר הרך, הפעור והרגיש
