רעש רקע
ביום כיפור היינו בים. הגענו ביום שני לפני ונשארנו יום אחרי. יום חמישי. אבל באמת, בתקופה הזו - מי יכול לדעת בוודאות איזה יום היום?
רגעים משנת תשע"ט, בקשות לשנת תש"פ
יותר מדי אנשים נכנסים למשאית, שואלים את אותן השאלות: זה הבית שלכם? בנית לבד? מי בנה לך? מותר לכם לחנות כאן? איפה המקום הכי יפה שהיית בו? איך אתם מסתדרים? כמה זה עלה? מאחורי כל שאלה בנאלית מסתתרת שאלה מהותית יותר. מה היא? החלטה לתש"פ: לענות רק לשאלות מהותיות או מקוריות, למצוא יותר מקומות שקטים.
אפשר ללכת לירקון
אחרי שבועות של התמקמות, זזנו לסיבוב סידורים: משמר העמק (יומולדת) מענית (הצבעה) ופארק הירקון (שגרירות אוסטריה, בין היתר).
הישארות הנפש
השבוע הצטרפתי ל"קשקשת" (קבוצת הוואטסאפ של כליל), לקבוצת הוואטסאפ של הנשים ולקבוצת וואטסאפ נוספת שנקראת החלפות אדמה כליל (אבל זה היה בטעות, כי חשבתי שמחליפים אדמה בדברים אחרים וזה נשמע מעניין). אני מניחה שהרבה אנשים שייכים להרבה קבוצות וואטסאפ. אני נמנעתי עד כה מהתקהלויות.
מרוב עצים
את סוף השבוע שעבר הקדשנו לגיזום אלות. אני הייתי אחראית על הענפים הדקים במזמרה והוא על העבים, במסור. די מהר התבררה התמונה הבאה: אני טורחת ומתרוצצת בין עשרות ענפים והוא מתאמץ על אחד שכולל את כולם. שאלתי את עצמי מה הטעם בכך שגם אני מזיעה ומקבלת התכווצות בשריר הגזם? בשנתיים האחרונות עברתי על פני האדמה בלי לגעת, בלי לקצץ ובלי לשתול. ולא התכוונתי לוותר על התענוג. אמרתי לעצמי שגם מעשים קטנים מועילים ובוודאי שהם מעודדים את המעשים הגדולים.