ארכיונים חודשיים: מאי 2025

נתחיל מהסוף. חוות האלפקות. ליד מצפה רמון. שקט. אנרגיה טהורה. האינטרנט הסלולרי לא משהו, אבל איזו קליטה. אחד הדברים שמתפתחים מאד בדרך היא היכולת לקלוט מיד את האנרגיה של מקום מסוים. זה מתחיל במקלעת השמש, או ברגליים - תחושה פיזית ממש, בלי יכולת להסביר הרבה פעמים מה ולמה. אולי אלה הנדודים, השהות הקצרה בכל מקום, שמחייבים התחברות מהירה, פס פנימי רחב ועיבוד נתונים מהיר. אין זמן עכשיו להיכרות מעמיקה, אז למה שלא נקפוץ ישר למים? ואם מרגיש לא משהו - משחררים הנדברקס וממשיכים הלאה.  השבוע התחיל במדרשת בן גוריון, מקום שאנחנו יותר מבינים עכשיו עד כמה הוא ייחודי. שילוב של ישוב כפרי,…

השבוע התחלנו להדרים. יער המלאכים ליד קרית גת הוא בשבילנו נקודת הציון שבה יוצאים מהמרכז דרומה. עצרנו ביער, על פסגת הגבעה, להתייבש מהגשם, לצבור קצת שמש, לחגוג את ט"ו בשבט וליהנות מהשקט והירוק העדין. עובדי הקק"ל (תמיד נעים בשלושה, אף פעם לא לבד) הגיעו בבוקר, ועסקו בעבודות המסתוריות שלהם שכוללות הרבה הפסקות תה וקפה.

כבר ארבעה ימים יורד גשם רצוף. הוא מלווה אותנו מנמל יפו למענית ולמשמר העמק, אליה אנחנו נוסעים בקרוב. בלי הפוגות כמעט, בשינויי קצב ובהרבה בוץ.הגשם מסבך הרבה פעולות, גם בבית רגיל וגם בבית המשאית. אי אפשר להשאיר דלת או חלונות פתוחים, כל יציאה וכניסה גוררת איתה נהרות בוץ, החתול עובר התקפי שיגעון במהלכם הוא רץ הלוך וחזור בחלל הקטן, קופץ מעץ המקרר לשיחי הספות בניסיון להוציא מרץ.ויש גם נזילה. היא ממוקמת בדיוק מעל הצד שלי במיטה. כבר נעשו נסיונות אחדים לאטום את הגג, ויש שיפור, ועדיין מגבת סופגת את הטיפות הסוררות שמזדחלות במטרה לקפוץ על האף שלי. לפחות לא קר. לתנור הגז…

השבוע חנינו חמישה לילות וששה ימים במגרש החנייה של המרכז המסחרי בבית הכרם. ביום הששי התנענו, נענו ותוך יממה אחת: היינו בבית מהמם במלחה הישנה, ישנו במצפה מודיעין, עצרנו לפגישה באירפורט סיטי, ערכנו קניות בצומת בילו, נסענו לפגישה במזכרת בתיה והגענו לגן העדן אצל הילה שרעף גלסר בניר צבי. זה היה שבוע שבו היו התבהרויות חשובות, כמה שירים נסגרו על עצמם סוף סוף, קיבלנו הרבה זמן ילדים, ביקור של פקח ירושלמי ואיתותים מהרשת של החיים לגבי התנועות הבאות.כן. יש רשת אחרת. שעובדת ביעילות ובדייקנות. היא בלתי נראית ולכן רבים לא מאמינים בקיומה. זה לא אומר שהם לא כפופים אליה. בערב החלף שארגנה…

זה כנראה השבוע האחרון שאנחנו מדלגים ככה. מנוןה איתן לעפולה, ליקנעם, לטבעון, לאלונים, להרדוף, לקרית ביאליק, למענית, לגבעתיים, לירושלים.ממחר, כך אומר היומן והלב - אנחנו מאטים את הקצב. מדלגים בצעדים יותר רחבים ונינוחים. כמעט שבוע בירושלים, עוד שבוע להגיע לאזור פרדסחנה כרכור לאילוץ האחרון שנקבע קודם היציאה למסע - ואז דילוג רחב דרומה.דילוגים דורשים קלילות ויכולת להתנתק מכוח הכבידה. לקראת תזוזה אנחנו מתארגנים במהירות (סוגרים חלונות, נועלים מקרר, מעלים שולחן וכיסא על המיטה, ומבקשים יפה ממיץ להיכנס לכלוב), אבל דילוגים דורשים זמן נחיתה. קשה להתרכז בעבודה כשיודעים שעוד רגע זזים, ואחרי שמגיעים צריך לנשום ולראות שהגענו למקום טוב. הלילה הראשון במקום…

הכאב בשן התחיל לאטו. מיד ידעתי שנבואתה של רופאת השניים הירושלמית מתגשמת, ושלא יהיה מנוס מטיפול שורש חוזר.