נוע תנוע

אחרי שבועות של התמקמות, זזנו לסיבוב סידורים: משמר העמק (יומולדת) מענית (הצבעה) ופארק הירקון (שגרירות אוסטריה, בין היתר). 

השבוע הצטרפתי ל"קשקשת" (קבוצת הוואטסאפ של כליל), לקבוצת הוואטסאפ של הנשים ולקבוצת וואטסאפ נוספת שנקראת החלפות אדמה כליל (אבל זה היה בטעות, כי חשבתי שמחליפים אדמה בדברים אחרים וזה נשמע מעניין). אני מניחה שהרבה אנשים שייכים להרבה קבוצות וואטסאפ. אני נמנעתי עד כה מהתקהלויות.

את סוף השבוע שעבר הקדשנו לגיזום אלות. אני הייתי אחראית על הענפים הדקים במזמרה והוא על העבים, במסור. די מהר התבררה התמונה הבאה: אני טורחת ומתרוצצת בין עשרות ענפים והוא מתאמץ על אחד שכולל את כולם. שאלתי את עצמי מה הטעם בכך שגם אני מזיעה ומקבלת התכווצות בשריר הגזם? בשנתיים האחרונות עברתי על פני האדמה בלי לגעת, בלי לקצץ ובלי לשתול. ולא התכוונתי לוותר על התענוג. אמרתי לעצמי שגם מעשים קטנים מועילים ובוודאי שהם מעודדים את המעשים הגדולים.

בשבועות האחרונים מגיע יום ששי, יום ההתבלגות שלי, ואין לי כוח לכתוב על מה שהיה. הגיע הזמן לחופשת קיץ.

אחרי שנה גשומה כמו שהיתה השנה, אומרת לי דבורה, הקוצים צומחים גבוה מאד ושריפות מתפשטות מהר יותר. מתברר שלא היה לנו חורף גשום כזה מאז חורף 91'-92'. 27 שנים עברו מאז. שנות דור. אנחנו שותות תה בבקתה שלה בכליל ומדברות על מה שהאלדרים - הזקנים והזקנות - יכולים לתרום, למשל את העצה הפרקטית: קיצרו את העשבים שלכם. במיוחד אם היה חורף גשום.

יום ראשון, צהריים. אנחנו מקבלים במייל הודעה ששנת החופש החמישית שלנו מהרדוף אושרה. יחד עם זאת, תוך חצי שנה, נצטרך להודיע אם אנחנו חוזרים או משחררים. יש לנו כבר כיוון, אבל איזה כיף שלא צריך להחליט מיד ואנחנו יכולים לתת לזמן להנחות אותנו. להקשיב למה שהדרך מציעה. אנחנו מסיימים שבוע של מרקים קרים לצהריים (מבשלים ערב קודם כשהחום כבר נעים, מוציאים מהמקרר למחרת כשכבר לא). הנה מתכון לשניים הכי מוצלחים. מרק גזר קר עם קארי וקוקוס ומרק זוקיני קיני קארי ויוגורט קר. בכל זאת חם ועוד יתחמם!