בבטן האדמה – מחשבות

שם החודש תשרי - מקורו במילה הבבלית: תשריתו –שפירושו התחלה או ראשית. כאוהבת מלים שיש בינהן קרבת משפחה, אני חושבת שהוא קשור גם לפעלים: לשרת, לשרות ולהשרות. כל משפחת המלים הללו: שירות, השראה, השרייה וחברותיהן, קשורות לתשרי ומבטאות משהו מהפעולות הנדרשות כדי להתחיל משהו, ליצור מבראשית

חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית המסיים את הקיץ ופותח את הסתיו. זהו חודש שיש בו מנהגי סליחות והתבוננות, נסיון לשמוט את כל מה שמיותר ולסגור מעגל. ובד בבד, גם בלי שנעשה משהו מיוחד, הרוח האלולית נושבת, מסיעה אותנו אל הנתיב שיועד לנו, גם במחיר של טלטלה עצומה.

בחודש אב התחוללו שני חורבני בית, ט”ו באב שהפך ליום האהבה, התחיל בכלל באונס. כלומר בשיבוש של חג קדום וניצולו לרעה. ארכיטיפ האב שבא לידי ביטוי בשיא הקיץ מקצין נטיות ומגמות לצבירת כוח, כסף וכבוד.

לבנת תמוז נולדת השנה בסמוך ליום הארוך ביותר בשנה, יום ההיפוך הקייצי. דווקא בשיא האור והחום - קורה משהו מדהים. נטמן בתוכנו זרע שאת תוצאותיו נראה רק ביום ההיפוך החורפי.

מזל טוב ללבנת סיוון החדשה. סיוון לוקחת אותנו אל היום הכי ארוך בשנה, אל התארכות האור והחום. אל הקציר. משמעות המילה האשורית היא ככל הנראה "להט השמש" ואכן, השמש לוהטת, אולי יותר מתמיד.

לבנת אייר היא בסימן היציאה לאור. משמעות המילה הבבלית אייר היא אור. ואכן, שיא האביב ואפילו קיצו, הכול פורח ורואה אור. אנחנו סופרות את העומר, ממוצאי הפסח ועד שבועות, מהלידה של העם ועד למעמד קבלת התורה.