חניכה נשית

זמן כה רב מכשפות וקוסמות הושמצו ונרדפו בגלל חכמתן המסתורית, יכולתן הנבואית, והכוח הנשי המגנטי שלהן כשהפעילו את האנרגטיות הנשית של שפע, עונג, אריגת כישוף וקסמים המחוברים בשורשיהם לקסם האדמה.

אסנת היא בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן אשתו של יוסף, כלתהשל רחל אמנו, אם מנשה ואפריים.  השם אסנת פירושו "של האלה נוּת." ההירולגיף המציין את שמה הוא מים וכד שמסמל גם את הרחם. 

תחילת המחזור בגיל העשרה מציינת את כניסתו של הגוף האסטרלי לפעילות באורגניזם האנושי-נשי. האסטרלי מווסת ועוצר את פעילות הגוף האתרי השואף להתרחב ולגדול ללא סוף, וכך  נוצר מערך מיוחד, שאיבר המטרה שלו הוא אמנם הרחם והשחלות, אך הוא פועל ומשפיע על כל האורגניזם כולו: גופנית, נפשית ורוחנית.

רחל אמנו קשורה לסתיו ולאיכות המרפאה של המים. אולי לא במקרה הבכי, הדמעות, קשורות עם דמותה. יעקב רואה אותה ליד הבאר ובוכה, והיא בוכה על הבנים (וגם על הבנות).

הנרטיב הראשון נולד מפנטזיה שבה אני חוזרת למעמד הר סיני ומשבשת אותו. אני מונעת רצח מכשפות היסטורי של כל מי שהעז לקיים פולחנים אחרים ואני מעניקה קול ומשמעות לדת מטריאכלית. בדת הזו יש אלים ואלות, יש חיבור לכוחות הטבע ויש הרבה מאגיה וטקסים.