מחבר: נועה ברקת

האם אני אני עצמאית? האנרגיה שאני צורכת מגיעה ישירות מהשמש, ההפרשות חוזרות לאדמה, לבית יש גלגלים לנסוע הלאה, כך שהאדמה מתחת הרגליים לא מחזיקה אותן.

איפה מרגיש לך בטוח? מקום שבו אפשר להרפות, להישען אחורה ולדעת שהכל בסדר? במה זה תלוי? ומה עושים כשחוויית הביטחון הבסיסית הזו מעורערת?

הזיכרון תמיד היה משמעותי לי יותר מהחופש. זכרתי חפצים, זכרתי מקומות, זכרתי אנשים, זכרתי סיפורים של אנשים, זכרתי אפילו דברים שלא קרו לי או לא קרו בכלל. כשזוכרים קשה להיות חופשיים. תמיד משהו מזכיר משהו.

יותר ויותר מתברר במסע הזה כי יש לחפש אחר השוליים. הם הרבה יותר סבלניים. הם פרומים, מבולגנים, משליכים בהם את מה שכבר אין בו חפץ,

על הפסטיבל, מפגשים ומי אני באמת? קצת באיחור, כי שעון קיץ ופסטיבלים

העלייה מים המלח לירושלים היא חוויה של עזיבת המדבר. אם ההגעה מהשפלה - הצד השני של ירושלים, שגשר המיתרים הוא שעריה - מלווה בהוד והדר, הרי שהכניסה מהמזרח היא כמו שער אחורי, על כל המשתמע מכך.

 רחבות הלב של ערד, "מקום אישי" עם דוד לוי, המקום הכי נמוך בעולם,  והתרוממות רוח לכבוד יום האישה

איך ניצלתי משיטפון, נפרדתי מאילת, התחברתי מחדש לרשת הנשית והגעתי לאוהל האדום, וגם מדור חדש: מקום אישי