בלוג

תנו לחיות בשקט
זיהום רעש הולך ומתפשט באזורי החיים השונים שלנו וגורם נזקים לא רק לשמיעה אלא גם לבריאות הכוללת שלנו. רעש מוגדר כמקור זיהום על ידי ארגון הבריאות העולמי. רעש יכול לעודד מתח נפשי וחרדה ולתרום בכך לבעיות בריאות רבות – בעיות ישירות של תת-תפקוד של המערכת החיסונית או בעיות לב. בעיות עקיפות של עודף מתח נפשי, הרגלי אכילה גרועים, עישון, בעיות אלימות ועוד. סוגי רעשים תדירים יכולים לגרום לנזקי שמיעה. זיהום רעש פוגע גם במגוון רחב של בעלי חיים וגורם לתפקוד לא תקין של מערכות גופניות, פגיעות התפתחויות ואף הפרעות התנהגותיות. התפקוד הלא תקין של מערכות אלו משפיע על דפוסי התקשורת של בעלי החיים, על יכולתם למצוא מזון, על סיכויי הטריפה שלהם ועוד.
תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992 מסדירות ומגבילות את סוגי הרעשים המוצרים והאסורים ואת עצמתם המרבית המותרת. החוק שמתוקפו תוקנו תקנות אלו – חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 נפתח דווקא באופן מבשר טוב, וקובע כבר בסעיף 2 כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים." למרבה הצער, סעיף 3 בתקנות, העוסק ברעש באמצעות מכשירי קול ונפתח במשפט המבטיח "לא ישיר אדם, לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו או טלוויזיה ולא יקים רעש באמצעות פטיפון, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה" – מגביל את האיסור לאזורי מגורים בלבד. סעיף 13 בתקנות מתייחס אמנם לרעש ולבעלי חיים – אבל בכיוון ההפוך, וקובע כי "המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים."

מניעת זיהום רעש בשטחים הפתוחים והגנה מפני רעש על בעלי חיים (ובני אדם) השוהים בהם – אינם מטופלים בינתיים על ידי החוק והתקנות.

הים היה נפלא. טורקיזי וחלק. המים חמימים בדיוק במידה המתאימה. עשיתי תשליך ואז עוד אחד ואז עוד עשרה. היה הרבה להשליך. 
רגע לפני שנהיה כיפור פגשתי מישהו שלא ראיתי מזה חמש שנים. הוא אמר את מה שהרגשתי: תערובת של שמחה ומוזרות. כאילו – אם אנחנו לא נפגשים זה בעצם שאנחנו לא קיימים. מה שהעלה חזק את שאלת הנוודים – אם אני לא כאן, האם אני קיימת? 

אם לא מדברים על משהו – האם הוא נעלם? עץ ביער אם הוא נופל וכל הדילמה הזו… היה משהו בשיחה שהיה משמח וטוב, כמו פתיחה עדינה של דלת שנסגרה בטריקה, והיה בה חריקה, צרימה. משהו שעוד אין לי מלים להביע אותו. רק להפנות לסדרה "לא ייאמן". כאן יש מאמר ביקורת מעולה עליה. אני נשארתי עם המלים של מארי לפסיכולוגית שלה: "גם עם אנשים טובים, גם כשמדובר באנשים שאת יכולה לסמוך עליהם, אם האמת לא נוחה, ואם האמת לא מתאימה – הם לא מאמינים לה. אפילו אם ממש אכפת להם ממך, הם פשוט לא מאמינים לך".

מזל שיש ים – הלכתי לרחוץ בו את כל השקרים והסיפורים והדברים שא-נשים מספרים לעצמם על מי שאני.

וברגע אחד, לפני שיצאנו לדרך, שעברה במוסך – צינור מים התפוצץ, תקלה פשוטה שעלולות להיות לה השלכות קשות, לכן עשינו דרך של 13 קילומטר כמעט בשעה, עם ארבע עצירות כדי למלא מים במקום אלה שאזלו דרך הצינור הקרוע, עד שהגענו בשלום למוסך בכפר יאסיף, התקבלנו בכבוד וידידות ואחרי רבע שעה היינו כחדשים – ישבתי לקפה עם שתי נוודיות כמוני ודיברנו על החיים בדרכים, על חלומות, חרדות והבענו משאלה לחיים שיש בהם גם התרגשויות וגם שקט, גם בית וגם הרפתקה. ואת השיחה המרפאה הזו אני לוקחת איתי לשנה החדשה.