בלוג

לבנת כסלו ממשיכה את מהלך הירידה אל בטן האדמה האפלה, תהליך שיגיע אל שיאו ביום ההיפוך החורפי בעוד חודש בדיוק.

אנחנו חיות בתרבות ובעולם שתופס את החושך כשלילי, מאיים ומפחיד, כמקום שבו במקרה הרע, אורבות סכנות, כוונות זדון ומוות ובמקרה הטוב, נמצא התת מודע וכל מה שהדחקנו לתוכו (ואז אולי מתישהו אפשרי כדי לפגוש זאת). הידיעה שהחושך הוא הכרחי נשכחת מלבנו.

כל מה שיוצא לאור, מוכרח להיכנס לחושך ולבלות בתוכו. כל זרע זקוק לתקופה אפלה, כל תינוק ברחם אמו זקוק להגנה מהאור המסנוור.

'הורמון החושך' – מלטונין (מיוונית מלאנוס = חשוך או שחור וטוניק – נוזל.) ותפקידוה להשרות שינה בשעות החשכה. רמות המלטונין בדם מגיעות לשיאן בין חצות ל-3:00 עד 4:00 לפנות בוקר. ההורמון אחראי על מערכת השיקום וההתחדשות, חילוף חומרים של השומן וריפוי.

המלטונין המופרש בלילה קובע את רמת הורמוני המין והקורטיזול שיופרשו ביום הבא. ולכן חיוני כל כך שנישן בזמן החושך. אבל קראתי מחקר מעניין שקובע שייצור המלטונין בגופנו מגיע לשיאו בליל ההיפוך החורפי. והכמות של החשיכה שאת מאשרת לעצמך לצבור בחורף, קובעת את הבריאות שלך בקיץ –את המטבוליזם, את תגובת מערכת החיסון ואת מהירות ההחלמה.

את הירידה אל החושך מלוות כמה דמויות ארכיטיפיות, כמו פרספונה, איננה, האלה מאת ואחרות. אני מחפשת את הקשר היהודי המקומי ונעזרת באסנת ולאה. אסנת שהיא כוהנת האלה נות, הבולעת כל יום את השמש ויולדת אותה ולאה שעינייה רכות, כלומר קשורה לאפלה ולפוריות תגיע בהמשך.