לחבק את העונות חלק ממאמרה של ג'בון בולדר (JEVON BOLDEN)
הנה מה ששמתי לב אליו בשנים האחרונות:
הנה מה ששמתי לב אליו בשנים האחרונות:
זמן כה רב מכשפות וקוסמות הושמצו ונרדפו בגלל חכמתן המסתורית, יכולתן הנבואית, והכוח הנשי המגנטי שלהן כשהפעילו את האנרגטיות הנשית של שפע, עונג, אריגת כישוף וקסמים המחוברים בשורשיהם לקסם האדמה.
עורך: גלעד מאירי עורכת משנה: שירה מאירי תחקיר וטיוטה ראשוניים: נועה ברקת "דוידי הוא פסיפס אוטוביוגרפי של דוד מאירי: עובד סוציאלי רדיקלי, חייל ומפקד, איש משפחה, יקיר ירושלים. מאירי היה ממקימי הפנתרים השחורים ותנועת האוהלים, חשף את השימוש בגז נגד אסירים בבתי הסוהר, ממייסדי זוהרים (כפר הגמילה מסמים הראשון בישראל) והקים את היחידה לטיפול בהומלסים בעיריית ירושלים (הראשונה מסוגה בארץ). הספר סוקר באמצעות תיעוד היסטורי, ניתוחים מקצועיים, סיפורים, שירה ופרודיות את מפעלי וקורות חייו"-
לקראת יום השוויון האביבי, אני מזמינה אותך לפקוח עיניים כמלות השיר: שורו, הביטו וראו!
בזמן שאני כותבת לכם, המשאית חונה בחנייה ליד הבית שלי בהרדוף, לא מיושרת ולא מאוכלסת. לפעמים, כשאני עולה במדרגות נדמה לי שהיא רוטנת עלי - מה עם להניע אותי ולנוע?
בדיוק ב-12 בצהריים סיימנו לארגן את הביתה לתזוזה, עשינו סיבוב או שניים כדי לוודא שזכרנו לסגור ולהדק את הכול. הביתה לא זזה מאז הראיון ההוא אצל אברי. חודשיים וחצי של עמידה במקום, כולל סגר. כולל זה שלא הגענו אליה. הסיבות טובות. עוד מעט אגיע אליהן. וזה לא שהיא זזה כל כך הרבה בחודשים שקדמו לכך. למעשה, היא כבר כמעט שנה שהיא מצמיחה שורשים. פתחנו את דלתו הקבינה לאוורר את תא הטייס והיא נפנפה באוזניים בשמחה.מאחר והיא פרקה את המצבר בעמידה הממושכת, נעזרנו בכבלים הארוכים שמתחברים למצברים הסולאריים והיא התניעה ושאגה ליציאה. הקשנו אגרוף לאגרוף לאות מזל ואושר ויצאנו לדרך.מה יש לומר על…
השבוע נפתח בכתבה ההיא ב"ישראל היום". כן, אני יודעת, לא העיתון הנפוץ ביותר בקרב קוראי, אבל היחצ"ן אמר שיש עוד הרבה אנשים בישראל והם כן קוראים את העיתון. השבוע פגשתי חלק מהם בתחנת הריענון בכביש שש. תישארו איתי.
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא - הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי "כבר 3 שנים הם ישנים עם שועלים ביערות, פוגשים אנשים מעניינים ונפעמים מנופי הארץ: "חזרנו לביחד של פעם"".