בלוג

עוד רגע מתחיל הערב הרביעי  בחוף אכזיב, פעם שנייה  באזור. הכול חלום. שום אכזבה. מה שמעורר את המחשבה על שם המקום שנגזר מהמילה 'אכזבה' וגם על המילה 'כזב' השזורה בה.

האכזבה, כך אומרות הבריות המודעות לעצמן, היא מלכודת עשויה מציפיות שיש רק לכריות. אם לא תצפי לדבר – לא תתאכזבי.  חמישים ושבע שנה אני מנסה זאת ללא הצלחה. אני אדם עם ציפיות גבוהות ונראה לי שהן מרימות את העולם. ואני מצפה והציפיות שלי יוצרות את מה שאני יכולה  לקבל.

אני זוכרת איך ציפיתי בילדותי ליום ההולדת. מתישהו בלילה, באישון הלילה שהיה נדמה לי אז כישות בפני עצמה, היו אבא או אמא מתגנבים לבית הילדים, שמים ליד המיטה שלי, על השטיח הקטן שעליו היו מונחות נעלי הבית שלי – כיסא מקושט במפה, צנצנת פרחים,  ברכה וממתקים. שנה אחרי שנה התעוררתי בשמחה למראה הכיסא, שעכשיו אני חושבת שסימל  את כס המלכות, את הציפייה הכמוסה להיות מלכה.

המנהג, דרך אגב היה שגור גם לילדי הקבוצה כולה, ואף בקיבוצים אחרים, כך שהוא לא היה המצאה פרטית של המשפחה שלי, אלא עניין שבוודאי נקבע והוחלט בסמינר המורות באורנים.

כשעברתי לתיכון, כבר נחשבתי בוגרת דיי להפתעות מסוג זה.  אמא ואבא שלי לא הגיעו באמצע הלילה לשים כיסא וכשכבר היתה לי משפחה משלי,  הם כבר לא התקשרו להגיד מזל טוב. כאילו ימי הולדת זה משהו שחשוב רק לילדים. בגיל ארבעים התקשרתי  לאמא ואיחלתי לה מזל טוב. בכל זאת נולדה לה ילדה. מאז, היא הקפידה להתקשר, עד שחלתה. אבא מחליף אותה בנאמנות. ימי הולדת הולכים ונהיים חשובים שוב. הזדמנויות להיפגש, לברך ולאחל מזל טוב – שהוא עניין לא מובן מאליו בכלל.

את המזל קובעים המזלות כנראה.  ושאלת השפעת הכוכבים או המזלות על החיים, היא שאלה עתיקה מאד שכל התרבויות עסקו בה. הרישים ההודים פיתחו את האסטרולוגיה שהתגלגלה והפכה כיום לאפליקציות ומדורים בעיתון וגם למקצוע. מה שהיה פעם ברור ככוכבים הפך היום בעינינו המודרניות לכזבים. אנחנו אפילו לא מתאכזבים, כי אין לנו ציפיות מהכוכבים.

 אני זוכרת פעם אחת, לפני חמש שנים, שפגשתי אסטרולוגית. לצורך זה ביררתי בארכיון בית החולים עפולה את שעת לידתי. באותה שנה, בדיוק  עברתי את התקופה האפלה ביותר של חיי עד כה. ונזקקתי למזל.

האסטרולוגית שלא ידעה עלי דבר מלבד תאריך ושעת לידתי פצחה במונולוג שנמשך כשעה. במהלכה בכיתי, התרגשתי, חשתי תקווה וכמעט ונרשמתי ללימודי אסטרולוגיה. היא תיארה בדייקנות את המשבר, את משכו והצביעה על שני הכוחות המובילים של חיי: הילדה הטובה, הממושמעת לצד פרא האדם, היוצרת והפרועה שכבלתי בתוכי. היא הציעה שאתן לה לרוץ קצת חופשייה. שהגיע הזמן שלה להזיע וליצור.

בתרבות היהודית, עבודת הכוכבים הפכה להיות כזבים  וגרוע מכך – עניין שאם האדם מאמין בו –  דמו מותר. כך הופכת לא פעם המילה כוכב למילה כזב.

אני מאמינה בכוכבים, מאמינה בקשר שלנו לקוסמוס, מאמינה בהקשבה ההדדית. מאמינה שהאכזבות שלנו מספרות לנו על חלומות שרוצים להתגשם ושהחלומות שלנו נשלחים אלינו מהכוכבים.

בר כוכבא או בר כוזיבא?

בר כוכבא היה מנהיגו של המרד היהודי הגדול השלישי נגד האימפריה הרומית, שקרוי כיום על שמו. המרד הסתיים בתבוסה ובמותם של אלפים רבים. בר כוכבא שלט במשך שלוש שנים בטריטוריות ביהודה שאנשיו כבשו מידי הרומאים, כשתומכיו מאמינים בהיותו מלך המשיח והוא  נהרג ככל הנראה בעת נפילת ביתר לידי הרומאים.

כינויו המוכר "בר כוכבא" נלקח מכתבי היסטוריונים עתיקים שחוברו מאות שנים אחריו.

במסורת חז"ל, נחשב בר כוכבא כמנהיג כושל שרבי עקיבא טעה בזיהויו כמשיח ושרבים מהחכמים התנגדו לו, והוא מתואר באופן שלילי בעיקרו. ראייה זו התהפכה בהשקפת הלאומיות היהודית המודרנית, כשבר כוכבא הפך לגיבור לאומי וסמל למאבק לשחרור.

במסמכים  שנמצאו  במאה העשרים הוא מוזכר בשמו ותארו המלא "שמעון בר כוסבא נשיא ישראל". מקור השם כוסבא  על שם היישוב כּוֹזֵבָא בתחום נחלת יהודה. מאחר והוא מכונה במקורות הן בר-כוכבא והן בר-כוזיבא ישנה השערה כי השם שונה על סמך היחס אליו: מי שראה בו משיח וכוכב-על העדיף את המילה 'כוכב', מי שחשש וראה בו גורם מסוכן העדיף את המילה 'כזב'

כזבי או כוכבה?

כָּזְבִּי בַת צוּר  הייתה בת אחד מחמשת נשיאי מדין.  זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון הכניס אותה  לעין כל לאוהלו כדי לשכב עימה. המקרא מתאר את הריגתם:  "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן… ויקח רמח בידו….  וידקר את שניהם… "

הפרשיה מתקשרת לבעל פעור ולחטאי זנות ועבודת אלילים. ולמאבק הדתי נגד הפאגניות. היום היינו מכנות זאת: עבודת האלה. כזבי היא לא  זונה! היא בתו של נשיא מדייני והיא שוכבת עם זמרי שהוא נשיא שבט. שני אנשים מכובדים. רציניים. שלא מסתתרים ולא מתביישים. 

האם יכול להיות שמדובר ביחסי מין מקודשים, פולחן עתיק שמטרתו היתה להוריד שפע לאדמה ולאדם? 

התרבות החדשה שקמה, שלפה רומחים, חרבות, כידונים וכלי זין, והעמידה אל זכר בראשה. היא כוננה סדרים חדשים, עקרונות מוסר ובעיקר – ביססה שלטון של תודעה וחשיבה הגיונית. היא תקפה והשמידה את אורח החשיבה הנשי, האינטואיטיבי והכפיפה אותו לגברי.

ולא כזבי קראו לנסיכה ההיא, אלא כוכבה. היא היתה קשורה לעבודת הכוכבים והמזלות,  לקשר שבין אדם לעולם, קשר שכשהוא נמצא בלב התרבות – מעמיד את השניים ביחסי אהבה ושוויון. הגבר והאישה שווים בו. והאדם אינו מעל העולם, אינו רשאי לנצל את האדמה ואינו קודם לה. הוא זוכר שהיא אמו והיא זוכרת שהוא בנה. הכוכבים הם חלק מאיתנו ועבודת הכוכבים היא עבודה פנימית. מיניות היא פעולה קדושה בין אנשים בוגרים ואוהבים.   וכן, היא משפיעה ובזכותה אנחנו שופעים ומשפיעים.

ברומן המתח האירוטי שכתבתי: 'קשר החלומות', נמצאת הגיבורה בבית החלמה וחלימה. שם חלומותיה וציפיותיה הכמוסות מתגשמות. מיקמתי את הבית המיוחד הזה בחוף אכזיב, בדיוק כאן. והנה קטע מהספר:

"המרצה לובש חליפה ועניבה, ותספורתו קצוצה. אני אריק, הוא אומר בשקט ואני הבעל של אסתר. אנחנו נשואים ארבעים שנה. לפני שנדבר על האשרה ועל התרבות שפרחה כאן באזור, אני רוצה להתעכב קצת על המילה בעל. אני לומדת על בעל ואשרה, זוג האלים הקדומים ועל הפולחן שנערך מתחת לכל עץ רענן. הכול נשמע לי מוכר וקרוב. כאילו תמיד ידעתי את זה. ובכל זאת, לשמוע את הדברים במצגת מלומדת ומנומקת גורם לי להרגיש כאילו היו כתובות עלי מלים במיץ לימון ועכשיו מקרבים אותי אל האש בזהירות. אכזיב, למשל אומר אריק, איזה שם מוזר לקרוא למקום לא? למה שיקראו למקום היפה הזה בשם שהמשמעות שלו היא אכזבה וכזב? 

אריק עוצר את המצגת וחושך רך עוטף אותנו. הוא פותח את החלונות ורוח מלוחה וקרירה נושבת פנימה. תקשיבו לזה, הוא אומר, תרגישו את זה, תשאלו את עצמכם מבפנים – מי התאכזב כאן ומי כיזב כאן והאם זו האמת? אריק ממשיך, כשאני ואסתר חיפשנו את המקום להגשים בו את החלום שלנו, הגענו לכאן. זה הפתיע אותנו, להקים בית החלמה להגשמת חלומות דווקא במקום שככה קוראים לו? בהתחלה חשבנו  שהתפקיד שלנו הוא שאנשים יבואו עם האכזבות שלהם ועם כל השקרים שהם מספרים לעצמם ויתחברו לאמת ולחלומות שלהם. וזה נכון, הוא אומר, זו חלק מהאמת. 

אבל יום אחד, לפני כמה שנים, הבנו משהו נוסף. הוא ממשיך עם המצגת ומראה תמונות של ממצאים ארכיאולוגיים מהשנים האחרונות. מסכות קבורה וחפצי פולחן עתיקים. זה תמיד מאד מרגש הוא אומר כשמתברר שהתחושה הפנימית מתחברת לממצאים חיצוניים. המקום הזה היה מקום פולחן של חוזים וחולמים ומנבאים, רואי כוכבים, נשים וגברים שהגיעו לכאן בתקופה העתיקה. הם הקשיבו לטבע, לים, לכוכבים ולעצמם ופענחו את סודות היקום. כל זה נמחק ונקבר כשעלו על הבמה הדתות החדשות. 

כן, כן, הוא אומר, עלו על הבמות והרסו אותן. תרבות שלמה נמחקה. ואולי, הוא אומר, הם אלו ששכתבו את הסיפור. שכינו את חלומות והמשאלות והחזיונות והפנטזיות שלנו – כזבים – כדי למנוע מבני האדם להתחבר לגרעין האמיתי שלהם, לכוכב שלהם.

הוא ממשיך בנאום נרגש וחוצב להבות, אבל אני מתחמקת משם בחסות החשיכה. בדרך אל חדרי אני עוצרת להביט בשמים. הם בהירים וזרועים כוכבים. איפה הכוכב שלי? אני תוהה, לאן הוא מכוון אותי?"

אכזיב – עיר הכוכבים

העיר אכזיב שבגליל נזכרת בספר יהושע במסגרת תיאור נחלת שבט אשר. גבולה הימי של נחלת שבט אשר הגיע עד אכזיב, בעוד שגבולה היבשתי הגיע עד אזור צידון.

 אכזיב המשיכה להתקיים כעיר נמל כנענית, לאחר מכן התקיימה כיישוב ישראלי, וזה הוחלף ביישוב פניקי בשליטת חירם מלך צור בימי שלמה המלך.

העיר המשיכה להיות מיושבת גם בתקופת בית שני, ונזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בצורה אכזיפה[3].

יהודי אכזיב עצמה הופטרו על ידי חז"ל מקיום חלק מהמצוות התלויות בארץ, בשל הימצאות אוכלוסייה צורית נוכרית בסביבתם.

בתקופה הצלבנית הוקמה באכזיב מצודה צלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד.