אסנת היא בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן אשתו של יוסף, כלתהשל רחל אמנו, אם מנשה ואפריים. השם אסנת פירושו "של האלה נוּת." ההירולגיף המציין את שמה הוא מים וכד שמסמל גם את הרחם. אסנת שייכת לזרם כוהנות מטריאכליות עתיק והקשר שלה עם יוסף, שנקרא צפנת פענח מסקרן ודרך סיפורם אפשר ללמוד על דרך החניכה הנשית שהיתה נהוגה בעבר, דרך שבה היו פרקטיקות של ראיית נולד, ניחוש ומאגיה.נציץ אל סיפורה של אסנת, נסיר ממנו את הנרטיבים התנ"כיים המגמתיים ונחשוף תרבות ופרקטיקות קדומות שיכולות לקדם אותנו גם היום, לעבר תרבות שעושה מקום וזמן לתהליכי התגשמות והתבשלות, תהליכי אפלה עמומים שמהם נולד משהו חדש..
בשבועות האחרונים מגיע יום ששי, יום ההתבלגות שלי, ואין לי כוח לכתוב על מה שהיה. הגיע הזמן לחופשת קיץ.
אחרי שנה גשומה כמו שהיתה השנה, אומרת לי דבורה, הקוצים צומחים גבוה מאד ושריפות מתפשטות מהר יותר. מתברר שלא היה לנו חורף גשום כזה מאז חורף 91'-92'. 27 שנים עברו מאז. שנות דור. אנחנו שותות תה בבקתה שלה בכליל ומדברות על מה שהאלדרים - הזקנים והזקנות - יכולים לתרום, למשל את העצה הפרקטית: קיצרו את העשבים שלכם. במיוחד אם היה חורף גשום.
יום ראשון, צהריים. אנחנו מקבלים במייל הודעה ששנת החופש החמישית שלנו מהרדוף אושרה. יחד עם זאת, תוך חצי שנה, נצטרך להודיע אם אנחנו חוזרים או משחררים. יש לנו כבר כיוון, אבל איזה כיף שלא צריך להחליט מיד ואנחנו יכולים לתת לזמן להנחות אותנו. להקשיב למה שהדרך מציעה. אנחנו מסיימים שבוע של מרקים קרים לצהריים (מבשלים ערב קודם כשהחום כבר נעים, מוציאים מהמקרר למחרת כשכבר לא). הנה מתכון לשניים הכי מוצלחים. מרק גזר קר עם קארי וקוקוס ומרק זוקיני קיני קארי ויוגורט קר. בכל זאת חם ועוד יתחמם!
לא כתבתי בשבוע שעבר. הלכתי למקום עמוק, שגם אם היו לי מלים לתאר אותו, לא הייתי עושה זאת. מישהי אמרה לי שהיא הפסיקה לקרוא את הבלוג שלי כי אנחנו לא כל כך קרובות כבר וזה מרגיש לה מציצני. לא בגלל זה לא כתבתי. קרבה ומרחק הם סיפור שכל אחד לוחש לעצמו.
בשבוע האחרון זה נהיה ברור - הקיץ הגיע! הזבובים הם הראשונים להודיע על השינוי. יצורים של שמש שמתרגשים לעוף בחלל המשאית שלנו ולדגדג אזורים חשופים. זה זמן של החלטות, האנרגיה המלבלבת-מבלבלת של האביב מפנה מקום ושר הקיץ מרים את הכול למעלה ומפזר את הזרעים לכל עבר. עכשיו זה הזמן של שאלות השנה הבאה, של שאלות קיומיות, ואולי זה גם זמן להתחלה חדשה.
זה היה שבוע של משימות: ביקור בשבעה בהרדוף, פוגשות את מרים המגדלית במגדלה שליד הכנרת, אזכרה לאמא במשמר העמק למחרת, ודוכן בכנס באושר ובעונג - על מיניות מונוגמית. עכשיו אנחנו בפארק הירקון, הלכנו לשנוצ עם דלת סגורה ולפי מה שראיתי מהחלון, לא בטוח שנוכל לצאת היום מהבית.
שבוע שלם עבר עלי בין קירות. דירת ארבעה חדרים באחד הרחובות הנחשבים בבית הכרם. היה גם חתול בשם לא-לא, רכב להקפצות וסידורים. שני חדרי שירותים, סלון עם ספות, חדר שינה, חדר עבודה, מרפסת ומטבח ובקיצור - בורגנות במיטבה. זה היה ניסיון לראות אם הנשמה שלי מסוגלת להידחס למבנה. והמסקנה החד משמעית היא שלא. עוד לא. כבר לא. לא
