את השבוע פתחנו בעזיבה של הים התיכון, אחרי יומיים בחוף זיקים (תודה על המים) וסידורים בשדרות. זה עלה לי ביום שלם במיטה, 24 שעות של מאבק במשהו שאכלתי והמחשבה היחידה שעזרה לי היא שזהו בוקר חג המולד ושאנחנו נמצאים ביער שוקדה, שבזמן הזה של החורף הוא ירוק ויפה והחיטה בדיוק בצבע הנכון. ירוק ששולח אצבעות לצ'אקרת הלב ומלטף אותו בעדינות. ירוק של תקווה. פה ושם משובצות כלניות פקעת, נסיכות אדומות בתוך הירוק. אומרים שעוד חודש יהיה פה הכול אדום. ומלא אדם.
השבוע שהולך אל היום הכי קצר בשנה התחיל בפרידה מירושלים, ביקור באיקאה (מתברר שרק הנרות של איקאה באמת דולקים כמו שצריך וכמה זמן שצריך, וכן, זה עלה לנו גם בארוחה שבדית, קומקום וסיר) והגעה לאשדוד.
יש איזה מתח קבוע בין המאמץ להיות מי שאני, להבין מה מתאים ונכון לי, לבין המאמץ להיות אמא - שדורש יכולת להכיל אחרים. שבוע ירושלים שלנו מאמן את שני השרירים האלו. ואמא ירושלים יודעת להכיל אחרים ויודעת להיות היא עצמה כבר אלפי שנים. היא הזקנה החכמה של ישראל וכל עלייה לרגל אליה היא שיעור בחכמת חיים.
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
