אנה פבלובה נולדה ב -12 בפברואר 1881 - יום חורף קר ומושלג - בסנט פטרסבורג, רוסיה. אמה היתה כובסת וזהותו של אביה הביולוגי אינה ידועה, אולי היה זה בנקאי יהודי, או כמו שאנה העדיפה להאמין - אב אמיתי שנפטר. כשהיתה בת שלוש אומצה על ידי מטביי פבלוב, שנשא את אמה לאיש
בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים עליך, או שאתה תוקף או שאתה מתגונן. בעולם של קורבנות תמיד יש צד אשם וצד חף מפשע.
היום הכי קצר של השנה מתקרב והולך אלינו, נר ראשון של חנוכה וכל כך יבש...
איפה הגשם שהתפללנו אליו בסתיו? שחיכינו והמתנו לו בתשרי וחשוון וטבת? הנה כסלו מגיע – החודש הכי חשוך של השנה – ואין גשם
אמא, מדינה, ארץ, עיר, יבשת, אדמה - כולן בלשון נקבה, להזכירנו כי מה שנמצא סביבנו, מה שמקיף, מזין, מכיל ומטפח אותנו, הוא נשי במהותו.
את רוב הדברים בחיינו אנו צריכים לעשות במו ידינו. אפילו הכלים במדיח, שהוא אחת מהמצאות המאה, לא מחליטים מעצמם להתנקות. הכביסה לא נכנסת למייבש בעצמה ואבוי, היא לא מתקפלת מעצמה.
השפה העברית מכילה בתוכה חוכמה יוצרת, שמבטאת לא פעם, דרך המלים, את מהותן. בחרתי להביא כמה דוגמאות אהובות עלי במיוחד:
אשת לוט מביטה לאחוריה בעת השמדת סדום ועמורה. היא קופאת אל מול הטראומה ואינה יכולה להתקדם הלאה עם חייה.
וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. פירוש השם עדה הוא מלשון עדי. עדה היא אשתו הראשונה של למך (השנייה היא צלה) והיא אמו של יבל ממשיך שושלתו של הבל – שושלת רועי הצאן.עדה היא האם השנייה המוזכרת לאחר חוה והיא קשורה לאיכות היופי והעדינות. היא עומדת מאחורי רגעי היופי שיש בחווית האימהות ומזכירה אותם ואת עדינותם החולפת מהר.כשעדה מופיעה היא מבקשת ממך לזכור כי החיים מלאי יופי, יקרים וחולפים.