כמו שהזמן צועד במסלולו בקצב קבוע, תן לי לאהוב את השגרה הקבועה של חיי. תן לי לחיות בקצבו הקבוע של דופק ליבי. תן לי להשתנות באיטיות, כמעט בלי להרגיש, כמו שהסתיו נהיה לחורף, כמו שהקרח נמס למים, כמו שהזרע הופך לניצן והסוכר נמס בתה. תן לי להתקדם לאט, בקצבו של הצב, בקצבו של העץ, קדימה ולמעלה כל הזמן. תן לי ללכת בין שתי נקודות בקו ישר וגם אם מתפתלת הדרך שתמיד תהיה לכיוון הנכון. תן לרשת האלוהית שבתוכי לצוד רק מחשבות מזינות, טובות, יוצרות ובוראות, עשה בה חורים מדויקים שדרכם ישתחררו כל המחשבות המרעילות והמדכאות. תן למחשבותי כוח להפוך למעשים, שהכוונות…
למה זה קרה לי? למה זה לא קרה לי? מדוע התנהגתי כך? מדוע לא התנהגתי כך? מה עשיתי שזה מגיע לי? מה לא עשיתי שזה מגיע לי? למה למרות שעשיתי זה לא מגיע? זה כל מה שיש בחיים? כל החיים עבדתי כל כך קשה, השתדלתי ובשביל מה? למה לא עשיתי את מה שרציתי לעשות? היכולת לערוך חשבון נפש היא יכולת מהותית להתפתחותנו כבני אדם ולכן היתה צריכה להיות חלק מחיי היום יום שלנו כמו אימון גופני ותזונה בריאה. אם נחכה שבעיה או אסון או סוף החיים ידפקו בדלת שלנו, כדי לעצור ולהתבונן בחיינו – נגלה שכשהרגע מגיע, אנחנו לא מספיק מוכנים…
כל שנה הסתיו מפתיע ומרגש אותי. העננים שמתקבצים להם בשמיים, חלקם כבר נושאים איתם טיפות מים שצלליתם צובעת בשחור את בטניהם. הם הופכים את השמים לעמוקים, לקרובים ופתוחים יותר, כאילו הם נרכנים אלינו, בני האדם, בני האדמה, לשמוע את קולנו. כל שנה מפתיעים אותי מחדש כוחות הסתיו - שגורמים לי ולכל הדברים להאסף פנימה. כל כך נכון, כל כך מדוייק שזה הזמן שבו מתחילה שנה חדשה. נדמה שכולם יודעים את זה. נדמה שכולם ממתינים, אפילו העצים נראים כאילו הם כבר מריחים את הגשם, את הקור וגם הם מתכנסים פנימה, חוזרים אל עצמם. בזמן הזה, שרחם הזמן הדייקנית הרה ללדת את השנה…
אז מי אני? לולב? אתרוג? ערבה? הדס? כולנו חושבים שבעצם אנחנו אתרוגים, שיש לנו גם טעם וגם ריח, גם למדנים ומבינים וגם פועלים ועושים. קל לנו לראות מיד את הלולבים והערבות שמסביבנו, אלו שאין להם טעם וריח או שאחד מהשניים חסר להם. על טעם וריח אומרים שאנחנו יכולים לזהות אלפי ריחות שונים. אנחנו נושמים ומריחים כל רגע. ריח נעים ואהוב גורם לנו לרצות להתקרב, ריח רע גורם לנו להתרחק ולעצור את הנשימה. באמצעות חוש הריח אנחנו יודעים מי מוכר ומי זר, מה מסוכן לנו ומה בטוח, מה בריא ומה לא. זהו מנגנון הגנה חשוב ששומר עלינו ומאפשר לנו לחוש בטוחים. אנחנו…
אז שאני ילדה אני שמה לב לגשם הראשון ולמה שהוא מבשר לי. התקבעה בראשי (או נשארה מחיים קודמים?) האמונה שהמקום, הזמן והמצב שבו אני נמצאת כשהגשם הראשון מגיע – יקבע את אופייה של השנה הבא
סוכות היא אלה גדולה מנהג חג סוכות מוזכר במקרא. אחד החגים הראשונים והגדולים. האם יתכן שמקורו בטקס פאגני להורדת גשם? כתוב כך ((מלכים ב', י"ז, כ"ד): וְ"אַנְשֵׁ֣י בָבֶ֗ל עָשׂוּ֙ אֶת־סֻכּ֣וֹת בְּנ֔וֹת וְאַנְשֵׁי־כ֔וּת עָשׂ֖וּ אֶת־נֵֽרְגַ֑ל וְאַנְשֵׁ֥י חֲמָ֖ת עָשׂ֥וּ אֶת־אֲשִׁימָֽא׃" או בניסוח קצת אחר: וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃ מה זה אומר לעשות את סוכות? או לשאת את סוכות? ומה הקטע עם לכוון את הצלמים, כלומר את דמויות האלה העתיקות שהיו נהוגות בתרבות האלילית לעבר כוכב? סוכות זה שם של אל או אלה בבלי? (אני לא הצלחתי למצוא אותו בפתניאון בוויקיפדיה, גם לא תחת השם סוכוד…
