בלוג

שם החודש תשרי  – מקורו במילה הבבלית: תשריתו –שפירושו התחלה או ראשית. כאוהבת מלים שיש בינהן קרבת משפחה, אני חושבת שהוא קשור גם לפעלים: לשרת, לשרות ולהשרות. כל משפחת המלים הללו: שירות, השראה, השרייה וחברותיהן, קשורות לתשרי ומבטאות משהו מהפעולות הנדרשות כדי להתחיל משהו, ליצור מבראשית.

ספר מהלך מאורות השמים שנמצא במגילות מדבר יהודה, מספר שבעבר השנה התחלקה לארבעה רבעים שווים, בני תשעים ואחד יום:  מועד זרע, מועד עשב, מועד קציר ומועד קיץ. כל אחד מהרבעונים החל ביום רביעי הראשון לחודש והיום הפותח של כל רבעון נקרא יום זיכרון.

א' בתשרי, יום הזיכרון הפותח את מועד זרע, הוא גם על פי המסורת היום הששי לבריאה שבו נברא האדם.

כבר לפני 25 שנה, כתבתי  על זריעה מטפורית, בהדהוד למסורת החקלאית. אפשר לקרוא דברים שכתבתי כאן וכאן וכאן שעניינים לזרוע כוונות, לזרוע מחשבות, לאסוף זרעים מטפורית ומעשית. אבל השנה מצאתי את עצמי שואלת שאלה חדשה:

האם יתכן שהאדם עצמו הוא הזרע?

האם חיי עד כה הם זרע? האם אני היא זרע?

ואם כן, מה זה אומר בעצם?

לי זה אומר שאני לא רוצה או מוכרחה יותר לשמור לעצמי את עצמי. שאני מכירה בכך שכל מה שיש לי ישוב בסופו של דבר אל העולם. וזה בסדר.

האם אני יכולה להכיל על עצמי את ההנחיות לזריעה מוצלחת? כלומר, לזרוע את עצמי, כפי שאני, בתוך קרקע העולם למען העולם? בלי לדעת מה יקרה עם מה שאני נותנת, מה יצמח, אלו פירות יגדלו ומי יהנה מהם. לזרוע ולהוסיף לכך את מלות הקסם של תשרי: להשרות, לשרות, לשרת.