בלוג

חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית המסיים את הקיץ ופותח את הסתיו. זהו חודש שיש בו מנהגי סליחות והתבוננות, נסיון לשמוט את כל מה שמיותר ולסגור מעגל. ובד בבד, גם בלי שנעשה משהו מיוחד, הרוח האלולית נושבת, מסיעה אותנו אל הנתיב שיועד לנו, גם במחיר של טלטלה עצומה.

היום בערב, בזום, אדבר על לילית, הסוגרת והפותחת של מעגל העונות. זהו מפגש חינמי הפותח את שנת העונות הנוכחית.

בשבילי, לילית לאו דווקא קשורה למיניות נשית פראית, אם כי אני מבינה למה יצא לה שם כזה. אני מגלה אותה כישות הנוכחת ומלווה תהליכי פירוק והרס ההכרחיים לבניית חיים חדשים. היא לא גורמת לדברים רעים להתרחש, היא זו שמסייעת לנו לנווט במים הסוערים.

חלק מהמאמץ האישי שלי הוא לטוות מיתולוגיה חדשה, סיפורים מכוננים של שלום, שפע ואחווה שיחליפו את סיפורי האב ויעניקו להם הקשר שונה. אני מאמינה שאיני ממציאה זאת,  אלא מוצאת ומגלה את הסיפור הקיים. כך שרה והגר הן כוהנות אחיות ובנות ברית, לילית וחווה מלמדות הבטים חיוניים במחזוריות החיים והמוות, רבקה מלמדת עצמאות ועוצמה, בעוד רחל ולאה מרפאות ורוקחות שיקויים. אם זה מסקרן אותך, את מוזמנת לקרוא יותר על התוכנית שאני רוקמת, תוכנית מחקר והשראה לנשים יוצרות וממציאות.