בשבוע האחרון זה נהיה ברור - הקיץ הגיע! הזבובים הם הראשונים להודיע על השינוי. יצורים של שמש שמתרגשים לעוף בחלל המשאית שלנו ולדגדג אזורים חשופים. זה זמן של החלטות, האנרגיה המלבלבת-מבלבלת של האביב מפנה מקום ושר הקיץ מרים את הכול למעלה ומפזר את הזרעים לכל עבר. עכשיו זה הזמן של שאלות השנה הבאה, של שאלות קיומיות, ואולי זה גם זמן להתחלה חדשה.
זה היה שבוע של משימות: ביקור בשבעה בהרדוף, פוגשות את מרים המגדלית במגדלה שליד הכנרת, אזכרה לאמא במשמר העמק למחרת, ודוכן בכנס באושר ובעונג - על מיניות מונוגמית. עכשיו אנחנו בפארק הירקון, הלכנו לשנוצ עם דלת סגורה ולפי מה שראיתי מהחלון, לא בטוח שנוכל לצאת היום מהבית.
שבוע שלם עבר עלי בין קירות. דירת ארבעה חדרים באחד הרחובות הנחשבים בבית הכרם. היה גם חתול בשם לא-לא, רכב להקפצות וסידורים. שני חדרי שירותים, סלון עם ספות, חדר שינה, חדר עבודה, מרפסת ומטבח ובקיצור - בורגנות במיטבה. זה היה ניסיון לראות אם הנשמה שלי מסוגלת להידחס למבנה. והמסקנה החד משמעית היא שלא. עוד לא. כבר לא. לא
אני יושבת בסלון דירה של חברים בירושלים. שומרת על חתול קופצני. עוד לא פרקתי את המזוודה. מוזר לי. החלטנו להתנסות למשך שבוע בחיים בבית שלא זז. גלי ההתנגדות שעברו עלי היו גבוהים וסוערים. ירושלים בחול המועד? והילדים בכלל התפזרו להם לכל עבר (אחד נשאר לליל הסדר) - מה יש לי להיתקע בבית שלא זז, בעונה הכי יפה בטבע
תופסת רגע בעיצומו של הפסטיבל, בין סיום פרוקט עריכה של ציטוטי אתי הילסום (נכון שאתם מכירות? ואם לא - אז חפשו אותה), רגע לפני שהילדה מגיעה לטבעון להופיע בפסטיבל שייח' אברייק ובין הופעה להופעה, ואחרי ריצת בוקר שהקיפה את בית שערים העתיקה, העפילה לפסל אלכסנדר זייד ובחזרה, ואחרי שהקשבתי לבטן וללב ופיניתי לי את הבוקר ממשימה שהיתה גדולה עלי וניסיתי להבין מה מתוך 700 האירועים שהפסטיבל מציע - ובקיצור, אם הלכתם לאיבוד - אתם לא לבד. זוהי העונה וזהו הפסטיבל הזה שצומח בטבעון, לכל הכיוונים ומרגע לרגע - האם יש דרך למצוא דרך? או שיש להסכים ללכת לאיבוד?
אנחנו בימים קופצניים מאד. חרקיים. בכל בוקר אני מתעוררת במקום אחר, מציצה מהחלון ולוקח לי רגע להיזכר איפה אני - מענית, קיסריה, כפר תקווה, יקנעם, משמר העמק, טבעון, גן שמואל. אין זמן לצלם נופים או לדבר עם רוחות המקום ולשמוע מה הולך. אנחנו מרחרחות זו את זו במהירות, רק לזהות אם פנינו לשלום או למלחמה. השבוע גם ירד גשם חזק וסוער, לצד ימי שמש חמימים. פוך או שמיכת קיץ? ארוך או קצר? גם וגם? לפרוח או לנשור?
יש בועות קסם בעולם. באחת מהן ביליתי את מחציתו הראשונה של השבוע. הבועה נראית כמו הרבה מקומות אחרים בעולם, בוודאי ברגעים אלו של אביביות לוהבת. ירוק, מזמזם, מלא חיים וטווסי. אבל כמעט בלתי אפשרי לתאר את הפנימיות שלה. זה כמו לפתוח דלת של ארון או לעלות על רכבת ברציף 9 ו-3/4.
השבוע חוויתי את זמזום האביב. זה דבר אחד לראות את הדבורים והחרקים השונים עושים את עבודת האהבה של הטבע בין החרדלים, הפרגים, החרציות, כלילי החורש, פריחת האלונים, עיני התכלת והכלניות (רואה? מרוב סוגים כבר שכחתי והתרחקתי מהתחלת המשפט) ודבר אחר לחוות את זה על בשרי. כלומר, להיות הפרח או הדבורה או הזמזום עצמו.
