סיפורים משפחתיים לא באמת נעלמים אלא פשוט מחכים בסבלנות שמישהו יגלה אותם. הסיפור של אלה שבאו לפנינו הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו כאן ועכשיו. שלנו היא באר עמוקה שממנה אנחנו יכולות לדלות אינספור סיפורים, לחישות, שתיקות. חוויות , מתנות יקרות ערך שעוברות מיד ליד. בסדנה כל אחת תערוך מחקר קצר על סבתא, כזו שהכירה או כזו שלא הכירה ותכתוב אליה או מפיה. צפויות הפתעות, חיבורים ותגליות ותחושת שייכות עמוקה ואוהבת מצד ה"אנססטרס" שלנו, הלא הם אמות אמותינו שממשיכות לפרוש עלינו כנפיים ולהתעניין במעשינו. הסדנה תתקיים ב 9.2. בין השעות 10:00-12:30 בספריית עין המפרץ ועלותה 50 ש"ח. מספר המקומות מוגבל. להרשמה…
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא - הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי "כבר 3 שנים הם ישנים עם שועלים ביערות, פוגשים אנשים מעניינים ונפעמים מנופי הארץ: "חזרנו לביחד של פעם"".
את רוב השבוע, עד אתמול בילינו בחניון יעקב הררי שליד נחל הבשור. לאורך כל השבוע ראינו רק שלושה אנשים, שניים מהחלון ואחד שעצר להגיד שלום, אבל נבהל נורא כשגילה שגם אני קיימת, מלמל דבר התנצלות ונתן גז.
ברוכה הבאה לממלכת המצולות שלי, כמו בסדרות, תהיה כאן הקדמה שאפשר לדלג עליה ולצלול מיד למים. הרשות לחקור מילה או נושא, להקיף אותה מכמה נקודות מבט, לסקור אותה מבחינה ביוגרפית ואישית ולספר את האמת ורק את האמת, אבל לא בהכרח את כל האמת.
למה התכוונה המשוררת? על מאחורי הקלעים של עבודת השירה
בקיץ 2014 בעיצומה של מלחמת צוק איתן, בתוך האבל שלי על אמא, ותוך רעדה וטלטלה של בית החלומות שהקמתי לי – הגיע לידי, כבכל שנה, הקטלוג של איקאה.
עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁירדבורה, נביאה ואם בישראל, היא דמות האישה הלוחמת, הקמה להגנת צאצאיה, עמה והערכים החשובים לה. לשמה צמוד גם התואר אשת לפידות, המתאר את האש הבוערת בה כשהיא נזעקת להגנה.
השבוע קיבלתי בשורה משמחת ומרגשת. קיבלתי, כלומר הספר, מלגה מקרן חבצלת, מבית הקיבוץ הארצי. כשפניתי לקרן, אי שם בראש השנה, לא שמתי עליה יהבי. אמנם זו פעם ראשונה כמעט שאני אכן עומדת בקריטריון (חברת קיבוץ), אבל ניסיוני בחיים הוא שבדרך כלל מתברר שאני יוצאת מן הכלל. כך שממש התרגשתי שקיבלתי את הבשורה והרגשתי את כל אבות ואימהותי הקיבוצניקים טופחים על שכמי ואומרים לי: כל הכבוד!
