חג האור, בלב החושך של החורף, הוא סימן שאלה שהעמידו הדורות לפנינו. כן, אני מכירה את כל ההסברים. את אלו הפסיכו-ביולוגים שטוענים שאכילת שומנים ופחמימות והדלקת אור מפחיתים דיכאון וחרדה. את הגישות התרבותיות-קמאיות שעסקו בפולחן שמטרתו להשיב את השמש וחומה, וגם את הרוחניות שמדברת על האור והחום הפנימי שיש להדליק בלב הקור והחושך.
האנושות תשתנה, יקרו דברים טובים, הכל יהיה מלא אהבה וחמלה, שלום והבנה. בשביל זה צריך רק לעשות כמה דברים ממש פשוטים: להתגבר על כמה רגשות שליליים, להבין כמה חוקים רוחניים לא מסובכים במיוחד ורצוי כמה שיותר מהר ללמד אחרים. כי הדרך הכי טובה לדעת משהו היא, כמובן, ללמד אותו.
המים הם היסוד הנשי ביותר בטבע. המים מכילים, זורמים, חודרים עמוק, רכים, מלטפים, ממיסים. המים הם הנפש של הטבע – הם שקטים, גועשים, עמוקים או רדודים. מצב רוחם משתנה ללא הרף, וכמו הנפש הם נמצאים בתנועה מתמדת. מכעס לכאב, מעצב לשמחה, מיאוש לתקווה.
במסע האינסופי שלנו סביב השמש, כל יום דרך מקצבי הלילה והיום, כל שנה דרך מקצבי העונות. אנו עוברים מדי שנה את נקודת השיוויון האביבית. בנקודה הזו, שווים כוחות האור והחושך, שווים שעות היום ושעות הלילה.
הדרך אל הידע היא דרך מסובכת ורבת תהפוכות. אנחנו לומדים משהו, מתמחים בו, אפילו מקבלים בו תואר. ואז, אם אנחנו באמת כנים עם עצמנו, מגיע רגע שבו אנחנו קולטים שכל הידע שרכשנו לא שווה הרבה.
מצרים שלי – מבטים, חיוכים מסוימים, מניירות, הרגלים, דפוסי התנהגות קבועים, כאלו שמביאים לך את ההרגשה הזו של 'הו לא שוב פעם?' לא שוב אותו עניין...
עם ישראל נולד במדבר. בין שני מקומות, בין העבר לעתיד, בין הבית שנעזב לבין הבית שעדיין לא הושג. עם ללא בית. עם בין הבתים. עם נודד.
אמא, מדינה, ארץ, עיר, יבשת, אדמה - כולן בלשון נקבה, להזכירנו כי מה שנמצא סביבנו, מה שמקיף, מזין, מכיל ומטפח אותנו, הוא נשי במהותו.
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
