הספר מאות פרחים סגולים עוסק בסיפור חייו של אסי שהתאבד לפני כעשור. הספר נכתב על ידי אמו של אסי, חוה מזרחי, יועצת ביוגרפית ותרפיסטית באמנות. ומסעה של אמו חוה בעקבות חידת חייו ומותו.קולה של חוה מזמן התבוננות מעמיקה באירועי החיים של המשפחה כולה ושל השניים בפרט ועובר דרך מסע של גילו עצמי, התפתחות וצמיחה. במקביל, קולו של אסי שזור דרך השירים הרבים שכתב, המלוים את הספר.כך זה נפתח:פגשתי את גבי ביום שבת קייצי, בשעת צהרים.אחות, שתי חברות ואני, חזרנו מהים יחפות ובבגדי ים אל בית הורינו שעמד מעבר לכביש, במרחק הליכה מהים. כשחצינו את הכביש הראשי, הגיח לעברנו במהירות רכב טנדר…
נולדתי בפברואר 1917 בוורשה – פולין.שם אמי היה שרה - שרהל'ה ושם אבי חנוך.בהיותי בן שש, חלה אבי, שהיה אז בן 35, במחלה קשה, שאינה ניתנת לריפוי עד עצם היום הזה, בשם "טרשת נפוצה". זהו שיתוק הדרגתי של כל חלקי הגוף. היותו של אבי חולה השפיעה כמעט על כל מהלך חיי. הייתי הבכור בין שלושה בנים. שני אחי הצעירים היו יעקב וחיים.לפני המחלה אבי עבד בבית חרושת לעורות. במשפחה האמינו ששם קיבל את המחלה, כי היה עליו לעמוד שעות ארוכות ברטיבות בתוך בור בו עיבדו את העורות הרטובים. כל עומס הדאגה למשפחה נפל על שכמי אמי בבת אחת, והיה לה קשה…
וילהלם מיינצר - 2006דוקטור וילהלם מיינצר כתב את סיפור חייו עם פרישתו לגמלאות. מסע חייו שעבר בגרמניה, הולנד, רוסיה, סין וישראל הוא מסע מיוחד במינו שמתואר בכישרון, הומור וכושר אבחנה.וכך נפתח הספר:מורי, הפרופסור נייסר, מרצה לבקטריולוגיה בפרנרפורט נהג לומר: "חיים אמיתיים הם מופלאים יותר מהסיפור הבדיוני ביותר." רק בשנות חיי המאוחרות נוכחתי בצדקתם של דברי חוכמה אלה. בצעירותנו, רואים אנו את קיומנו כדבר המובן מאליו וחושבים שאנו מעצבים את חיינו במו ידינו. אולם, לאחר נסיון חיים ארוך, נוכחים אנו לדעת כי אישיותו של האדם הינה תוצר של אינספור גורמים, תוצאה של שרשרת התפתחויות ואירועים, שלכאורה אינם נמצאים בשליטתו של היחיד. התפתחות…
אלסקה, יום חמישי אחר-הצהריים, היום האחרון של יולי, שנת 1986. ספינת הדייג ריגרוס נמצאת בדרכה חזרה לנמל הבית בקטצ'יקן לאחר הפלגת דייג בת 36 שעות, בים סוער ובמזג אויר גרוע. ליד האי בייקר בחוף המערבי של האי פרינס אוף ווילס, מתקרבת הספינה לספינת הדייג סנט פטר שמאותתת על היותה 'תקועה' עקב הסתבכות רשת הדייג במדחף הספינה. הקברניט שואל את צוות הספינה השנייה האם יש מישהו המסוגל לצלול ולשחרר את הרשת. יואל, שאינו צוללן מקצועי, מתנדב למשימה. אין מתנדבים אחרים.הוא לובש את ציוד הצלילה שהיה על הספינה וצולל אל אזור המדחף. בתנועות חזקות הוא חותך, בעזרת סכין הצלילה, את הרשת שהסתבכה ומנתק…
מצוות הזיכרון מספר ימים אחרי שחקי נפטר, נפלה לידי כתבה של "חוזר-בתשובה". בין השאר מציין הכותב: "חובה על המת להישכח מלב." לכאורה אמת לאמיתה. כך היה לפני 68 שנים כשאבי יחזקאל בן שלום חסידוב נפטר בגיל 63. כמשפחה דתית מסורתית ישבנו "שבעה" על מחצלות שנפרשו על הרצפה, אמא עם שלוש בנות ושבעה בנים. מתוכם חמישה "כשרים-למניין," אני בן שתים-עשרה ואלי הקטן בן תשע. אבא נפטר בט"ו אלול, שבועיים אחר תחילת שנת הלימודים ושבועיים לפני חופשת ראש-השנה. ה"שבעה" התנהלה לפי מיטב המסורת: לא מתקלחים, לא מחליפים בגדים, החולצות עם סימני ה"קריעה" מיום הלוויה, תפילה במניין שלוש פעמים ביום, קדיש יתום, בהתחלה קוראים…
נועה ברקת - 2009 הולך תמים הוא סיפור ילדותו, נעוריו והתבגרותו של צעיר ישראלי בסוף המאה העשרים. מעשי משובה של ילדים, אהבת נעורים וגבורת לוחמים הופכים את סיפורו הפרטי של שרון אלמקיאס ז"ל לספר המעורר הזדהות והתרגשות גם בקרב מי שלא הכירו את שרון בחייו. פרק ראשון: עטוף באהבה ביום שבו שרון נולד הסתיים הקיץ והתחיל הסתיו. היה זה במוצאי יום כיפור, כשהחיים מתחילים לחזור אחרי יום שלם של צום ושקט, תפילות וחשבונות נפש, לפני שחג סוכות מגיע ומביא איתו קרירות חדשה ועננים. הלידה היתה מהירה וקלה. כמה שעות של צירים בבית מצהרי יום כיפור ואחר כך, כשנשבר הצום, נסיעה קצרה…
ספר זיכרון לשמואל ניר2004סמו היה בעל מחשבה עצמאית, משוחררת, בלתי תלויה ומרחיקת לכת. היה רגיש מאד לכבוד האדם, לזולת, קשוב למתרחש, מגיב לנעשה. איש בעל רצון ונחישות לפעול על פי מצפונו. ידע להעריך את היפה אך כאב עוולות חברתיים, כלכליים ופוליטיים. צנוע, מסתפק במועט. היה לו דחף לנסות ולהניע אחרים לחשיבה עצמאית ואחרת, ליציאה ממסגרות ההסתכלות המקובעות ומן השאננות.בחייו הבוגרים הרבה לעסוק בשאלת משמעאות החיים. עשייה משמעותית היתה מורת דרך בבחירת תחנות חייו. היה לו רצון להשאיר אחריו מורשת כתובה וצורך להטביע חותם. עם גילוי מחלת הסרטן והידיעה כי הזמן הולך וקצר, גברו הרצון והצורף להגשים משאלה זו.
אלה הם צהרי יום ראשון של סוף אפריל, 1999. שדרת הברושים הגבוהים מתכהה מעל דרך הכורכר הלבנה המובילה אל היער ואל בית הקברות של משמר העמק.
כאן, בלב היער, במקום שהיה מן האהובים על גיא, הוא עושה עכשיו את דרכו האחרונה. נסיך היער שנולד כאן לפני כמעט 37 שנה – חוזר אל מעבה היער. כל מי שבא ונאסף למסע זה של פרידה, מרגיש את כאב ההחמצה ושואל את עצמו: למה? מה היה אפשר לעשות אחרת? ואיך? שואל ויודע, בו זמנית, שלשאלות אלו אין תשובה פשוטה. סוד טמון כאן, חידה בלתי פתורה. חידתם של חיים שנוצרו באור, בתקווה ובאהבה ואז שקעו לאפלה.
