16 באוגוסט 2017 -אוקיי. שבוע עבר. כל יום יותר פונקציות עוברות למשאית. מתגבשת שגרה. קצת מוזר שאי אפשר להתניע ולנסוע, ואני מבינה שהסיבה שאני רוצה לנסוע היא לא כי לא כיף לי, אלא בגלל שאני רוצה הביתה.נעים לי כאן, באמת, ואני יכולה לדמיין יום שלם במשאית - מה שיקרה בקרוב, כשאחותי ומשפחתה יחזרו לביתם. ואני יכולה להתגבר על יצר הנדודים שלי עד שיגיע הרישיון. ולהסתפק בנסיעות לכאן ולשם. זה רק - שאני מזהה שאני מתגעגעת הביתה.למה בדיוק? לא ברור. זו מין תחושה עמומה כזו של חוסר נחת. מתעוררת בעיקר אחרי הצהריים משום מה. אני נזכרת שגם בבית היה לי את אותה…
יום ראשון שהוא גם יום ראשון לעבודה בחיי החדשים. לקחתי את הלפ-טופ, המשקפיים והלכתי מהבית שבו אני מתארחת אל המשאית. התיישבתי על הספסל והנחתי את הלפ-טופ על שולחן האוכל. אופס. אין לי אינטרנט. גיחה נוספת לבית האבן והראוטר האלחוטי נשלף מהקופסט וחובר. זהו! אפשר לעבוד בענן ושהכל יישמר. שקט אפף אותי, ורוח התגנבה מהחלונות הפתוחים וציננה אותי. אחרי זמן מה שמעתי את יללותיה של סושי, הכלבה של אחותי. נקשרנו אני והיא. היא התחננה שאשחרר אותה. וידאתי שעשרת החתולים סיימו לאכול והוצאתי אותה. היא קשקשה בזנבה ונשכבה ליד המדרגות למשאית.עבדתי זמן מה, מתרגלת לפוזיציה החדשה (כרית נוספת מאחורי הגב, היכן לשים את…
10 באוגוסט 2017 - המשאית חונה במרחביה. מושב בעמק יזרעאל. היא חונה מול מרחבי שדה חרוש. ואני מרגישה את ההתרחבות והמרחב שנמצא מחוץ לקירות. הבוקר התעוררתי ובעודי מצחצחת שיניים חזיתי בשלושה כדורים פורחים שהמריאו מהשדה. אחר כך נסעתי לאלון הגליל לפגישת עבודה על ספר שקורם עור וגידים. האוטו זכר את הדרך בעל-פה, כאן הפנייה לבית החולים העמק שבו ביליתי שעות ארוכות עם אמא רק לפני שלוש וחצי שנים, חלפתי על פני מזרע שבה הועלו הצגות י"ב של שני ילדי, חלפתי על פני נהלל שבה נהגנו להשתתף בקבלות שבת, ולהתפנק בספריה האזורית. אחר כך נסעתי דרך זרזיר - שלא השתנתה בכלל, אל…
9 באוגוסט 2017 - ביומיים האחרונים נשארנו בלי כלום. הריהוט עבר לילדים, כמעט עד שולחן האיקאה האחרון. מזל שהמיטה נשארה בדירה ויכולנו להשתרע בין צחצוח לסיוד ולראות את פרק מספר 4 של משחקי הכס. היום קמנו בבוקר, העמסנו את הכלום שנשאר בבגאז' ואז על הגג ואז במושבים האחוריים ואז ברווח שבין הרגליים שלי ויצאנו לדרך. בדרך חישבנו ומצאנו שזה המעבר השני שאנחנו עושים כזוג בלי ילדים. הראשון היה בדיוק לפני שלושים שנה שלושים שנה זה מחזור שבתאי - המחזור הכי איטי ויסודי במחזורי הפלנטות, אחד כזה שעושה ריסט למערכת. מסיים ומתחיל פרק. חשבנו בדרך כל כל המעברים האחרים שהיו בין לבין…
אבל מה יהיה הילדים? השאלה נשאלת הרבה פעמים, הן על ידי חברות וקרובי משפחה והן פנימית – כי גם בתוכי יש דודות דואגות שמשוכנעות שאם לא יהיה לילדים לאן לבוא בשישי-שבת – המשפחה תתפרק.מה הילדים אומרים? מה הם חושבים ואיך הם מגיבים? ובכלל מה שלומם – בכל פעם שמישהו שואל אותי את זה, אני חושדת שיש לו מניעים נסתרים. או שאלה אחרת שעומדת על קצה הלשון. כאילו הילדים הם מעין נייר לקמוס שדרכו אפשר לבחון אם ההורים טועים ותועים. ובכן, אדונים וגברות נכבדות – מבפנים ומבחוץ – הילדים בסדר גמור. תודה.שלושים שנה אני אמא. זה התפקיד שהגדיר אותי יותר מכל דבר…
בשבועיים הקרובים עלי להפרד מרוב חפצי. הבית כבר התרוקן מחפצים רבים - מיטות ומגבות, ספרים וסירים. אבל עדיין בהערכה גסה יש בו כמה מאות חפצים שאין בהם חפץ יותר. המילה חפץ פירושה הן אובייקט, שיש בו שימוש;והן דבר משמח, שיש בו לגרום הנאה. כך מכוונת אותנו העברית בדרכה המעשית לחבב את מה שיש לו שימוש. מרי קונדו, שכתבה את רב המכר "סוד הקסם היפני", מאיצה בעקרת הבית ליטול כל חפץ לידיה ולשאול האם הוא שימושי או גורם לה להנאה. אם התשובה היא לא - עליה למסור אותו הלאה. אני נוטלת ונוטלת ומוסרת. הבית הולך ומתרוקן. ועדיין הוא מלא מדי. כמה חפצים…
19/07/2017הבוקר עברתי טסט פנימי, מבדק, כמו שהמורה שלי לנהיגה (ולחיים, את זה הוא לא יודע...) מכנה זאת. כנראה אעבור טסט, אבל לעבור את הטסט הפנימי באמת - נראית משימה בלתי אפשרית. הטסטר הפנימי שלי הוא מחמיר בהרבה.התחלנו ברברס. יש לי בעייה עם רברס. מבחינה מוטורית זה קשור ליכולת להסתכל אחורה, בעוד גופי וידי נשארים קדימה. זה מבלבל אותי... מבחינה נפשית זה קשור ליכולת להסתכל לאחור בלי להפוך לנציב מלח (או טינה, חרטה או זעם) או גוש סוכר (לטבוע בנוסטלגיה למשל).אחר כך נסעתי. ביצעתי פניות ימינה ושמאלה, אחת מהן מאתגרת במיוחד בוצעה מושלם. כשהמבדק הפנימי הסתיים עברנו על ההערות ומורה הנהיגה שלי…
אתמול בצהריים, בבית הדואר הקטן בפרדס חנה עברה המשאית האדומה לבעלותנו - של בעלי ושלי. אני בעלת משאית. ובעלי גם הוא בעל משאית.בעל היא מילה משונה ביותר. קודם כל זו מילה בגוף זכר. לנקב אותה, כלומר שגם אשה תוכל להיות בעלים של משהו - זה לא מסתדר טוב (בעלה? בעלת?).שנית, מה מקור המילה הזו? האם מקורה מקיצור של 'בא-על?' - לבוא על שדה, לבוא על אשה, לבוא על משהו? לבעול אותו כדי שיהיה שלך?'באתי על המשאית' והיא עכשו שלי. ובמקביל - אני משחררת מחיי חפצים רבים שהיו בבעלותי. חפצים שמילאו דירה ארבעה חדרים. (אני מזהה במילה חדר, שוב, את התנועה הזו של…
