יום ההיפוך החורפי

שעות האור הולכות ומתקצרות. כבר בארבע וחצי השמש - שגם ככה היא במסלול נמוך ומקוצר - נעלמת מן העין. אני מתעוררת כבר בחמש בבוקר, לפעמים בארבע. החלון שלי צופה לעבר הזריחה. אני מתבוננת בכוכב השחר מעל ההר, שהולך ונהיה חיוור. אחר כך, תלוי אם יש או אין עננים, השמש מבשרת על בואה בסימפוניה של ורוד וכתום. אוויר השחר צונן מאד וכשאני שואפת אותו לריאותיי, אני מרגישה את אנרגיית היום החדש. ישנם בקרים שאני יוצאת החוצה אל פינת השמש העולה, עטופה בשמיכה, ישנם בקרים שאני מסתפקת בפינת החלון.