סימן ראשון – פרח ודבורה
"מולנו אותו מרחב טהור בו נפקחים
פרחים אל האינסוף…
זה הטהור, הלא משגח, אותו ננשום
ונדעהו עד אין-קץ."
ריינר מריה רילקה
הספר נכתב בעקבות מפגש עם פרח ודבורה, ועל כמה ספרים אפשר לומר דבר שכזה?… אם רוצים לדייק היה זה מפגש עם כלנית מצויה אדומה ודבורת דבש מערבית, אם כי לחיות ולצמחים בטבע אין שום צורך שיקראו להם בשם מסוים או שיכלילו אותם בקבוצה מצומצמת.
כשאני יוצאת לטבע אני מבקשת את האישור והברכה של היער, חוף הים, המדבר… כדי לשהות בתוכו, כדי להתבונן, כדי להיכנס למרחב המקודש שלו. ממש כמו שעושים לפני שנכנסים לבית של מישהו, כאשר מצלצלים בפעמון או נוקשים בדלת ומחכים שבעל הבית יפתח אותה ורצוי עם חיוך מזמין או מדויק יותר, באותה יראת כבוד שנכנסים בה לבית תפילה, למקדש, ולפני הסף עוזבים לרגע את חיי החולין וחולצים נעליים.
באותה יראת כבוד שנכנסים בה לקודש הקודשים.
באחת הפעמים כאשר נקשתי על דלתות מקדש הטבע ראיתי דבורה בתוך פרח ומכיוון שהם היו בשער הכניסה, ביקשתי את ההסכמה שלהם, כנציגיו, להיכנס ליער.
הרשות ניתנה לי וההזמנה הייתה מאוד פשוטה ומלאה בברכה.
הפרח אמר לי: "אני מאפשר לדבורה להתארח בתוך עלי הכותרת שלי מכיוון שהיא תיקח את הצוף שלי ותפיק ממנו דבש מתוק, ואף את מוזמנת להיכנס בשער היער ולהתארח בו, במידה וגם את תיקחי את הרשמים, החוויות והידע שתצברי במהלך השהות שלך ותהפכי אותם לדבש."
הרשות ניתנה לי וכך נפתחה עבורי דלת באותו אחר הצהריים לשהות ביער, ונפתח צוהר בתוכי ורצון להעלות על הכתב את החוויות והמתנות הרבות ששהייה יומית בטבע יכולה להעניק לאדם. הרי נתתי הבטחה לפרח ולדבורה שאעשה זאת וזוהי התחייבות כבדת משקל.
אבל כמו בכל תהליך היו עוד כמה שלבים וגלגולים עד שהספר הזה קרם עור וגידים, עוד ועוד מפגשים ותמרורי טבע שהורו לי את הדרך, וגם עליהם אספר. נותר לי רק לקוות שחוויות אלו יהיו עבורכן ועבורכם כדבש מתוק ויעודדו לצאת למרחב מלא בעושר, מתנות והרבה מרפא.
