הדיעה הרווחת לגבי שירה היא שזו צורת הכתיבה שיש בה הכי הרבה השראה. שהיא כמו מתרחשת מאליה. מילה עולה על הדעת, אולי בשעה של שקיעה בשינה או יקיצה, שורה נוחתת כמו להקת חסידות ואם היה לי מזל או מקלדת, אני לוכדת אותה לפני שתפרח. למעשה, קיים ז'אנר גדול בשירה שאני מכנה אותו תקשירית. שירה מתוקשרת. לצערי, או למזלי, תלוי את מי שואלות, השירה שאני כותבת אינה כזו.
אני כותבת לכם עדיין מבית המשאית, אבל כבר מכליל, ועוד רגע בחזרה בבית הבטון. (10 ימים בלי הנכד שלי זה הכי הרבה זמן שנפרדנו מאז שנולד.)איך לסכם את שעות העריכה הראש
אין כמו לצאת למסע קצר. אני מתחילה מסידור הבית. על שולחן העבודה המשותף שלי ושל שרון נערמים דברים. אצלו ניירות, אצלי סריגות. פקעות החוטים מסתבכות עם כבלי המחשב, מתערבבות זו בזו. אני מבלה את הבוקר באריזה ובהתרה. ה”מסע” אמור לארוך שבועיים, שבוע וחצי אם מסתכלים ביומן. שבוע בהר הרוח שיוקדש לעריכת הספר שלי (תודו שזה פואטי), כמה ימים ליד המוסך, שם הביתה עוברת את המבחן השנתי שלה ואז בחזרה לכליל ולהרדוף. שבועיים לא לראות את הקטנצ’יק שנכנס יותר ויותר לגיל הלמ
סבתות קדומות. אין לנו מילה טובה בעברית ל Ancestors ואם אתם כמוני, דור שני, גם סבתות וסבים של ממש לא היו לנו. וגם לא סיפורים עליהם. מה ילדה בת תשע כבר יכולה לספר על הוריה?
הנרטיב הראשון נולד מפנטזיה שבה אני חוזרת למעמד הר סיני ומשבשת אותו. אני מונעת רצח מכשפות היסטורי של כל מי שהעז לקיים פולחנים אחרים ואני מעניקה קול ומשמעות לדת מטריאכלית. בדת הזו יש אלים ואלות, יש חיבור לכוחות הטבע ויש הרבה מאגיה וטקסים.
84 שירים אלו פורסמו לראשונה בספר שירי השלישי בתי-אם, כבת קול מיתית המלווה את הספר.בת הקול השלישית מספרת את סיפור הדת המטריאכלית, דת האם הגדולה.זו מיוצגת על ידי מרים הנביאה ומתוארת עד מעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו נוצר העם היהודי ונולדה הדת הפטריארכלית, דת האל והאב. השירים בחלק זה מתארים הן את הפולחנים העתיקים של דת האם, את חייה של מרים הנביאה מיתוסים נוספים הקשורים באם הגדולה ובחוויות אישיות שלי.בספר 4 שערים: מרים המרפאה, ציפורה הכהנת, בנות צלופחד הלוחמות והמכשפה – כזבי ואחרות.במשך שנים רבות אני עסוקה בחילוץ הסיפור המטריאכלי של אמהותינו הקדומות מתוך הסיפור הפטריאכלי הכתוב בתורה.העולם המטריאכלי, שבו…
בספר בָּתֵּי־אֵם נשזרות שלוש עלילות, שיחד יוצרות עלילה אישית, היסטורית ומיתית, הנחשפת תוך כדי קריאה. העלילה הראשונה מספרת את סיפורם של חברי קיבוץ משמר העמק במהלך עשרת ימי המערכה באפריל 1948, כפי שתועדו בזמן אמת. כבת הקיבוץ גדלתי על אתוס המערכה כמכונן זהות וגאווה יישובית. חקרתי לעומק את הנפשות הפועלות ולקחתי את החירות להשתמש במלים שלהם כתורה מסיני. העלילה השנייה מספרת את סיפור גילוי שושלת הסבתות שלי. גילוי שהתרחש במקרה, זמן קצר לאחר שהפכתי לסבתא בעצמי. אני מספרת את סיפורן של שבעה דורות לאחור, עד רבקה בלומה בת המאה ה-18. דרך סיפורי הסבתות האלו אני מחדשת איתן את הקשר, לומדת מהן והופכת לחלק משושלת נשים רבות…
הספר מתאר תשע עונות של נדידה לאורכה ורוחבה של הארץ. מפגשים עם אנשים - פקחים, עוברי אורח ויושבי קבע - מפגשים עם מקומות שונים ועם הרוח השורה בהם, חיפוש אחר מים, מקום חנייה ושמש. בד בבד עם המסע הגאוגרפי, מתארים השירים את התפתחות הקשר הזוגי רב השנים, את היחסים עם הילדים והמשפחה, את הרצון בחופש והסתפקות במועט ואת החיבור לנופים ולטבע.בשנתיים וחצי האחרונות אני גרה במשאית בית אדומה, נודדת ברחבי ארץ ישראל, ביחד עם האיש שלי, וכותבת.הרעיון לצאת לדרך קפץ עלי יום אחד בלי הכנה מוקדמת ותבע התמסרות וציות. כמה חודשים עברו, עשינו רישיון ג', רכשנו משאית, מסרנו כמעט את כל…
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
