סיפורים משפחתיים לא באמת נעלמים אלא פשוט מחכים בסבלנות שמישהו יגלה אותם. הסיפור של אלה שבאו לפנינו הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו כאן ועכשיו. שלנו היא באר עמוקה שממנה אנחנו יכולות לדלות אינספור סיפורים, לחישות, שתיקות. חוויות , מתנות יקרות ערך שעוברות מיד ליד. בסדנה כל אחת תערוך מחקר קצר על סבתא, כזו שהכירה או כזו שלא הכירה ותכתוב אליה או מפיה. צפויות הפתעות, חיבורים ותגליות ותחושת שייכות עמוקה ואוהבת מצד ה"אנססטרס" שלנו, הלא הם אמות אמותינו שממשיכות לפרוש עלינו כנפיים ולהתעניין במעשינו. הסדנה תתקיים ב 9.2. בין השעות 10:00-12:30 בספריית עין המפרץ ועלותה 50 ש"ח. מספר המקומות מוגבל. להרשמה…
החדשות המסעירות בעולמנו הן שכתבו עלינו בעיתון. הכותרת היא - הזוג שעזב הכול. והפתיח גורס כי "כבר 3 שנים הם ישנים עם שועלים ביערות, פוגשים אנשים מעניינים ונפעמים מנופי הארץ: "חזרנו לביחד של פעם"".
למה התכוונה המשוררת? על מאחורי הקלעים של עבודת השירה
בקיץ 2014 בעיצומה של מלחמת צוק איתן, בתוך האבל שלי על אמא, ותוך רעדה וטלטלה של בית החלומות שהקמתי לי – הגיע לידי, כבכל שנה, הקטלוג של איקאה.
עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁירדבורה, נביאה ואם בישראל, היא דמות האישה הלוחמת, הקמה להגנת צאצאיה, עמה והערכים החשובים לה. לשמה צמוד גם התואר אשת לפידות, המתאר את האש הבוערת בה כשהיא נזעקת להגנה.
השבוע קיבלתי בשורה משמחת ומרגשת. קיבלתי, כלומר הספר, מלגה מקרן חבצלת, מבית הקיבוץ הארצי. כשפניתי לקרן, אי שם בראש השנה, לא שמתי עליה יהבי. אמנם זו פעם ראשונה כמעט שאני אכן עומדת בקריטריון (חברת קיבוץ), אבל ניסיוני בחיים הוא שבדרך כלל מתברר שאני יוצאת מן הכלל. כך שממש התרגשתי שקיבלתי את הבשורה והרגשתי את כל אבות ואימהותי הקיבוצניקים טופחים על שכמי ואומרים לי: כל הכבוד!
לפני עשרה ימים בערך, כתבה לי העורכת שעד אז שידרה התלהבות רבה מהספר, שהיא בערך באמצע כתב היד ושזה לא עובד.
רק שבוע עבר מאז הרהור 10? ומה היה לנו? הפסקת אש, שחרור חטופים במנות מדודות וחלקיות ואולי חזרה לשדה הקרב. בשדה השירה שלי נפל דבר. נמאס לי לעבור על השירים שלי, לתקן ניקוד ולשנות מילה פה ומילה שם. יאללה, זה כמעט כמו להניק ולהחליף טיטול. תועפות עבודה נוקדנית.
