10 באוגוסט 2017 - המשאית חונה במרחביה. מושב בעמק יזרעאל. היא חונה מול מרחבי שדה חרוש. ואני מרגישה את ההתרחבות והמרחב שנמצא מחוץ לקירות. הבוקר התעוררתי ובעודי מצחצחת שיניים חזיתי בשלושה כדורים פורחים שהמריאו מהשדה. אחר כך נסעתי לאלון הגליל לפגישת עבודה על ספר שקורם עור וגידים. האוטו זכר את הדרך בעל-פה, כאן הפנייה לבית החולים העמק שבו ביליתי שעות ארוכות עם אמא רק לפני שלוש וחצי שנים, חלפתי על פני מזרע שבה הועלו הצגות י"ב של שני ילדי, חלפתי על פני נהלל שבה נהגנו להשתתף בקבלות שבת, ולהתפנק בספריה האזורית. אחר כך נסעתי דרך זרזיר - שלא השתנתה בכלל, אל…
9 באוגוסט 2017 - ביומיים האחרונים נשארנו בלי כלום. הריהוט עבר לילדים, כמעט עד שולחן האיקאה האחרון. מזל שהמיטה נשארה בדירה ויכולנו להשתרע בין צחצוח לסיוד ולראות את פרק מספר 4 של משחקי הכס. היום קמנו בבוקר, העמסנו את הכלום שנשאר בבגאז' ואז על הגג ואז במושבים האחוריים ואז ברווח שבין הרגליים שלי ויצאנו לדרך. בדרך חישבנו ומצאנו שזה המעבר השני שאנחנו עושים כזוג בלי ילדים. הראשון היה בדיוק לפני שלושים שנה שלושים שנה זה מחזור שבתאי - המחזור הכי איטי ויסודי במחזורי הפלנטות, אחד כזה שעושה ריסט למערכת. מסיים ומתחיל פרק. חשבנו בדרך כל כל המעברים האחרים שהיו בין לבין…
אבל מה יהיה הילדים? השאלה נשאלת הרבה פעמים, הן על ידי חברות וקרובי משפחה והן פנימית – כי גם בתוכי יש דודות דואגות שמשוכנעות שאם לא יהיה לילדים לאן לבוא בשישי-שבת – המשפחה תתפרק.מה הילדים אומרים? מה הם חושבים ואיך הם מגיבים? ובכלל מה שלומם – בכל פעם שמישהו שואל אותי את זה, אני חושדת שיש לו מניעים נסתרים. או שאלה אחרת שעומדת על קצה הלשון. כאילו הילדים הם מעין נייר לקמוס שדרכו אפשר לבחון אם ההורים טועים ותועים. ובכן, אדונים וגברות נכבדות – מבפנים ומבחוץ – הילדים בסדר גמור. תודה.שלושים שנה אני אמא. זה התפקיד שהגדיר אותי יותר מכל דבר…
27 ביולי 2017 השבוע נכשל אחד מאיתנו בטסט שני. למרות שהחוויה כבר היתה מוכרת, היא היתה מערערת. עוד עשרה ימים אנחנו עוזבים את הבית בירושלים. ולמרות שכבר הגינו תוכנית חלופית, בכל זאת נחשף באחת עד כמה היא רעועה. מורכבת מטלאים ובעיות. למעשה, כשאני חושבת על זה, גם התוכנית לעבור רישיון, ולעלות את המשאית לירושלים היתה די רעועה. ואם אני חושבת על זה יותר לעומק, בכל היציאה הזו לדרך יש משהו רעוע. משמעותה המקורית של המלה 'רעוע' היא רעידת אדמה, על כל הרעידות, והאפטר-רעידות. כך כותב עליה הנביא: "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (ישעיהו כד, פסוק יט) כל השורשים כפולי האותיות האלו:…
בשבועיים הקרובים עלי להפרד מרוב חפצי. הבית כבר התרוקן מחפצים רבים - מיטות ומגבות, ספרים וסירים. אבל עדיין בהערכה גסה יש בו כמה מאות חפצים שאין בהם חפץ יותר. המילה חפץ פירושה הן אובייקט, שיש בו שימוש;והן דבר משמח, שיש בו לגרום הנאה. כך מכוונת אותנו העברית בדרכה המעשית לחבב את מה שיש לו שימוש. מרי קונדו, שכתבה את רב המכר "סוד הקסם היפני", מאיצה בעקרת הבית ליטול כל חפץ לידיה ולשאול האם הוא שימושי או גורם לה להנאה. אם התשובה היא לא - עליה למסור אותו הלאה. אני נוטלת ונוטלת ומוסרת. הבית הולך ומתרוקן. ועדיין הוא מלא מדי. כמה חפצים…
19/07/2017הבוקר עברתי טסט פנימי, מבדק, כמו שהמורה שלי לנהיגה (ולחיים, את זה הוא לא יודע...) מכנה זאת. כנראה אעבור טסט, אבל לעבור את הטסט הפנימי באמת - נראית משימה בלתי אפשרית. הטסטר הפנימי שלי הוא מחמיר בהרבה.התחלנו ברברס. יש לי בעייה עם רברס. מבחינה מוטורית זה קשור ליכולת להסתכל אחורה, בעוד גופי וידי נשארים קדימה. זה מבלבל אותי... מבחינה נפשית זה קשור ליכולת להסתכל לאחור בלי להפוך לנציב מלח (או טינה, חרטה או זעם) או גוש סוכר (לטבוע בנוסטלגיה למשל).אחר כך נסעתי. ביצעתי פניות ימינה ושמאלה, אחת מהן מאתגרת במיוחד בוצעה מושלם. כשהמבדק הפנימי הסתיים עברנו על ההערות ומורה הנהיגה שלי…
אתמול בצהריים, בבית הדואר הקטן בפרדס חנה עברה המשאית האדומה לבעלותנו - של בעלי ושלי. אני בעלת משאית. ובעלי גם הוא בעל משאית.בעל היא מילה משונה ביותר. קודם כל זו מילה בגוף זכר. לנקב אותה, כלומר שגם אשה תוכל להיות בעלים של משהו - זה לא מסתדר טוב (בעלה? בעלת?).שנית, מה מקור המילה הזו? האם מקורה מקיצור של 'בא-על?' - לבוא על שדה, לבוא על אשה, לבוא על משהו? לבעול אותו כדי שיהיה שלך?'באתי על המשאית' והיא עכשו שלי. ובמקביל - אני משחררת מחיי חפצים רבים שהיו בבעלותי. חפצים שמילאו דירה ארבעה חדרים. (אני מזהה במילה חדר, שוב, את התנועה הזו של…
רוחב המשאית הוא 2.5 מטר, כמעט מטר יותר מרכב רגיל. פלוס או מינוס. האתגר לנהוג אותה הוא להישאר במסלול ולא לעלות על מדרכות או אנשים או מכוניות אחרות. כבר חודשיים שסמיר המורה שלי אומר שבשביל זה צריך להסתכל במראות הצד. לא מעניין, אני יודעת. אבל מה אם הקושי שלי להסתכל לצדדים, הוא הרבה יותר רחב? שאומדני הרוחב שלי שגויים לא רק במשאית אלא גם בחיים? מה אם התנועה הקלה הזו עם הראש והעיניים ימינה או שמאלה, שמוציאה אותי מאיפוס מייצגת משהו הרבה יותר רחב? את הבעיה הזו הבאתי בפני עצמי וההילר שמטפל בי בשנה האחרונה. אמרתי לו את האמת: אני לא…
