חם, אני נאנחת. כבר בעשר בבוקר חם ולח. מוקדם מדי להפעיל את המזגן, את זה גם אני מבינה. במיוחד כשענני הסתיו השקרניים האלה מכסים את השמיים ומעיבים על יכולתם של קולטי השמש הסולאריים שלנו לייצר חשמל. ממש נעים, אומר בן זוגי, שיושב מטר ממני, ושנינו ממשיכים לתקתק על המחשב בדממה עוינת. אני מדליקה את המאוורר. הוא מכוון עלי. אם אניח לו להסתובב, כך למדתי מהניסיון הקצר שלנו בחיינו בבית המשאית, בן זוגי יתחיל להתעטש, צעד ראשון לקראת הצטננות חמורה.גברים ממארס ונשים מנגה. יותר נכון: נשים מחם-לי וגברים מקר-לי.מה שבאמת אני מתקשה לסבול בחום הוא העניין של הזיעה. בגדול, הגוף שלי ינקוט בכל האמצעים…
כמעט שבוע שאנחנו בירושלים. בלי המשאית. בבית של חברה. חדרים, חפצים, מים בשפע. אוויר ירושלמי. אפילו קריר. אבל אני מתגעגעת. שבוע זה יותר מדי זמן מחוץ למשאית. עלינו לירושלים לשמור על איציק החתול של החברה שלי. איציק מתגלה כחתול ענק ושעיר שדורש תשומת לב ומשיר את השיער שלו בכל הבית. אפילו על מסך הלפטופ יש שיער. הגענו לכאן גם כדי להתאוורר קצת מהמשאית שעומדת במקום, (ממילא היה חג ולא היו שעורי נהיגה) לראות את הילדים ולתרגל נדודים. אם הבית לא יכול לנדוד עדיין, אנחנו יכולים. מסתמן דפוס. היום הראשון הוא מעבר. מבלבל. מרגש. בטח עם העיר הזו שאני מאד אוהבת. אנשים,…
אשה אחת שאלה בתגובה לפוסט הקודם: "מי מוכן לספק לכם מים בלי לגבות תשלום?" וגרמה לי לרגע להרגיש את החלק שמנופף באצבעו ומגנה את כך הענין כולו. בילדותי לימדו אותי היטב שיש מעט מים בארץ. שצריך לשמור על הכנרת. עדיין זכרו את המצור על ירושלים ואת המחסור במים. זו גם היתה נהוגה בצבא. מקלחות ממושכות הן תענוג עבורי. לא אחת, בעודי עומדת בזרם המים מגיעים הרעיונות הכי טובים שלי. שורה לשיר, מיזם, פתרון לבעיה. החשש העיקרי שלי מהחיים במשאית היה משמעת המים. כבר כשהתכוננתי לצאת לדרך, שיתפתי את חברי שבתמורה למקלחת ממושכת וכביסה - אני מוכנה לעשות הרבה מאד. הכנתי לעצמי…
1 בספטמבר 2017 -אז איך בעצם חיים בכל כך מעט שטח? שאלה אותי חברה וביקשה שאכתוב על הצד הפרקטי של החיים במשאית. בוקר. שנינו קמים (קודם הוא ואז אני) מהמיטה שמעל חלל אכסון שבו בין היתר מצוי מיכל המים , שמספיק לשבוע בערך של מקלחות, כלים ומי שתיה ובישול. לא מורידים מים בשירותים. אלו שירותי קומפוסט.דלת המשאית נפתחת טרום זריחה. שעה אהובה. המערכת הסולארית נכנסת לפעולה. בימי שמש אלו היא תגיע תוך זמן קצר לטעינה מלאה. אני מסדרת מיטה, כמו בילדותי בקיבוץ. פורשת מעל המצעים את כיסוי הסרוג מריבועי סבתא שהכנתי לפני כמה שנים.אני מתחילה את הבוקר בכתיבת שלושה דפים לתרגול שריר הכתיבה.…
הצעד העיצובי הנועז ביותר שעשיתי עד כה היה לרפד את כריות המושבים. צבעים אדומים וססגוניים עלו בדעתי. זהב ושני. כמהתי לבחור משהו שיבטא את האני החדשה והנועזת שאני רוצה להיות. ויתאים למשאית האדומה. לקחתי איתי חברה, היא ידועה בטעמה הטוב. במשך השנים למדתי ממנה הרבה בכל הקשור לאיך עושים בית - וילונות, כריות, שטיחים ותמונות. ביום רביעי שעבר פקדנו את הרפד - סככה פתוחה בבסמת טבעון - שבה אפשר לרכוש כיסויים חדשים לרכב, ולרפד כל דבר העולה על דעתך.מיששנו והתלבטנו שעה ארוכה. אדומים או ירוקים? כחולים או צהובים? ובאיזה שילובים? ניסיתי להיות נועזת, אבל הלב לא רצה אדום וזהב. לא דרקונים ולא…
25 באוגוסט 2017 -עד שהתרגלתי למזרח ירושלים ולכניסה המורכבת למגרש החנייה של בית הספר (שתי ככרות צפופות, תמרון בתוך תחנת הדלק ושער נפתח תוך כדי עליה). הרגשתי כמעט מפונקת לחנות מול בית הספר שנמצא במרכז העיר עפולה.משרד ההמתנה היה רחב ידיים וממוזג. והיו בו שירותים, שאמנם אין בהם נייר (היתה הודעה תלויה על הקיר) אבל לפחות לא היו הכוך הלח שליד המטבחון, ששימש גם לרחצה של המורים בבית הספר המזרח ירושלמי. חשתי הקלה שאני נמצאת בטריטוריה מוכרת יותר.המשאית היתה הפתעה נוספת. החל מהעובדה שלקבינה הכפולה יש שתי דלתות מה שגרם לכישור שרכשתי לטפס תוך כדי סיבוב, מעבר מעל בלם היד וזינוק…
20 באוגוסט 2017 - כשפנטזתי על המסע, ניסיתי להעריך כמה זמן יתאים לי להישאר במקום אחד. אחרי עשרה ימים במרחביה, לקחנו הפסקה ועברנו לקיבוץ. נכון, המשאית נשארה מתחת העץ וזה קצת עצוב. הכי מתאים היה להתניע ולעבור ביחד עם הבית. נכון שאין לנו רישיון נהיגה, אבל רישיון ורשות לעבור למקום חדש - תלוי רק בנו.וגם בעובדה שאחותי הקטנה בחו"ל והארנבות שלה צריכות תשומי.לוקח רגע להתרגל שוב לבית. למרחבים העצומים שלו. לעובדה ששני אנשים ויותר יכולים לחלוף זה על פני זה בלי לשים לב. לעובדה שיש רק בקומה למטה שני חדרי שירותים, אה והם לא שירותי קומפסט.הבוקר שטפתי כלים במשאית וניסיתי להעריך…
24 שעות לא הייתי בבית. כלומר במשאית. התגעגעתי.כך שהבוקר, קמתי בבית הסמוך, הלכתי לרוץ וקיבלתי (לא לבד כמובן) החלטה שהגיע הרגע - עוברים לגור לגמרי במשאית. לישון, להתרחץ, להכין אוכל. לראות סרטים. נכון, עומד לידינו בית ריק ומפנק, עם מזגן בכל חדר וטלוויזיה עם יס, אבל הגיע הרגע לביות מלא.בית הוא לא רק חלל הוא גם הפעילות שמתרחשת בחלל. חדר השינה מתמלא באנרגיה כשישנים בו, המטבח מתמלא ניחוחות ושמחה כשמבשלים בו, השירותים והמקלחת מתרגשים כשהם משרתים את הניקיון וההפרשה.הבית הוא תהליך.הבוקר התחיל בעבודה ונמשך להקפת עמק יזרעאל - בואך איקאה יתברך שמה בקרית אתא. היכל שבו הוחזר שולחן מתקפל לא מתאים…
