מועדון התה ואחוות הטבעת – טולקין
ג'ון רונלד רעואל טולקין נולד ב-3 בינואר 1892 בדרום אפריקה. אביו, ארתור, היה בנקאי אנגלי שהגיע במטרה להתעשר מעסקי היהלומים. כשהצליח, נישא למייבל ואחרי כשנה נולד רונלד.
ג'ון רונלד רעואל טולקין נולד ב-3 בינואר 1892 בדרום אפריקה. אביו, ארתור, היה בנקאי אנגלי שהגיע במטרה להתעשר מעסקי היהלומים. כשהצליח, נישא למייבל ואחרי כשנה נולד רונלד.
אוסקר ויילד נולד ב 16 באוקטובר 1854 בדבלין לסר ויליאם, מנתח אזניים ועיניים מהטובים באירלנד. לצד עיסוקו ברפואה עסק אביו בחיבור ספרים על ארכאולוגיה ופולקלור. לאביו היו ילדים מחוץ לנישואים. אמו, ליידי ג'יין פרנצ'סקה ויילד, משוררת, מתרגמת, ופעילה בתנועה לעצמאות אירית.
האנושות תשתנה, יקרו דברים טובים, הכל יהיה מלא אהבה וחמלה, שלום והבנה. בשביל זה צריך רק לעשות כמה דברים ממש פשוטים: להתגבר על כמה רגשות שליליים, להבין כמה חוקים רוחניים לא מסובכים במיוחד ורצוי כמה שיותר מהר ללמד אחרים. כי הדרך הכי טובה לדעת משהו היא, כמובן, ללמד אותו.
המים הם היסוד הנשי ביותר בטבע. המים מכילים, זורמים, חודרים עמוק, רכים, מלטפים, ממיסים. המים הם הנפש של הטבע – הם שקטים, גועשים, עמוקים או רדודים. מצב רוחם משתנה ללא הרף, וכמו הנפש הם נמצאים בתנועה מתמדת. מכעס לכאב, מעצב לשמחה, מיאוש לתקווה.
בשלושת השבועות האחרונים הרגשתי כמו בסוף הריון ארוך באוגוסט. היה לי חם, גם במזגן, לא התחשק לי לכתוב כלום וחיכיתי למשהו. אבל למה?אולי לראשון בספטמבר? או לזה שוונוס תחזור מהנסיגה? אולי לתחושה הזו באוויר שאלול מתקרב לסיומו, החצב פורח ויש ריח אחר באוויר? ואולי באמת לסוף הריון, כי שלשום נולד במזל טוב ובשעה טובה נכד מספר שתיים. מאז שאני זוכרת את עצמי. היתה לי תמונה בראש שאני יושבת והנכדים מתרוצצים מסביבי. אפילו כתבתי על זה שיר שהתפרסם בספר "שומרת לילה".עתידות הָיְתָה לִי כֻּרְסָא תַּחַת הַתְּאֵנָהיָשַׁבְתִּי וְצָפִיתִי בְּרִיצַת עוֹנוֹת הַשָּׁנָהעֲתִידִי עָרוּךְ לְקַבֵּל פְּנֵי נְכָדִים וְנִינוֹתבַּחֹרֶף הִתְלַקְּחָה חֻרְשַׁת עֲצֵי הָאֹרֶן רַקָּפוֹתבַּחֲצַר הַבַּיִת.עֲתִידִי הַקָּטוּעַפּוֹעֵםלְכָל אָרְכּוֹ.קראתי לשיר עתידות,…
כשאני מתחילה לרוץ, בקילומטרים הראשונים, אני מתמלאת במחשבות ורעיונות, כאילו מישהו שיחרר איזה פקק. אני מרגישה עוד משהו, כאילו המחשבות משתחררות ממש מתוך הבשר, קופצות החוצה מתוך הדם הגועש ומתוך החמצן, או עולות מתוך הגוף הרץ אל המוח, אל התודעה שמנסה להשיג את הקצב. ממה שאני קוראת אצל אחרים, זו תופעה ידועה ולכן הרבה אנשים כותבים על מה הם חושבים כשהם רצים, אפילו סופרים מפורסמים יפניים. היום, בין יתר המחשבות של הריצה (איך לבנות קהילה, על מה חלמתי בלילה, למה אני עושה את זה, אלטרנטיבה לכסף וכו'), חשבתי על עצם התופעה שהתנועה מולידה חשיבה, מולידה מלים. שטיינר (רודולף) קושר את התפתחות…
אלי, כל בוקר כשאני פוקחת את עיני וסיזיפוס מגיש לי את הסלע היומי שלי, תן לי לזכור את דרך המים.תן לי לזכור את הזרימה המתמדת, הקלה, שאין בה מאמץ. תן לי לזכור כי הכל משתנה כל הזמן, נטווה ונפרם, עולה למרומים, יורד למעמקים, קוצף בשצף, נח באיטיות מתפנקת, מבעבע, מחלחל, סוער, עוטף ונע כל הזמן.תן לי לזכור כי, למרות כל זאת, הכל נשאר כשהיה והכל אחד.תן לי לזכור כי בדרך המים אפשר לעקוף, להמיס, להציף ולעבור כל מכשול, כל אתגר, כל סלע, יהיה אשר יהיה משקלו וגדלו. בדרך המים יש מקום לאמונה, סבלנות, עדינות והתמדה.אלי, כשאני פוקחת את עיני וסיזיפוס מגיש…
אם הייתי מספרת לעצמי לפני שנתיים, בטח שלפני עשר שנים שמתנת יום ההולדת שלי לעצמי תהיה ריצת ליל ירח, הייתי לא רק צוחקת ולא מאמינה אלא אפילו לא רוצה לחשוב שאדרדר לכך שמה שיהיה במוקד תשומת הלב שלי יהיה החלק הגופני שלי. ריצת ליל הירח של רנווי בזרזיר היתה האחרונה לעונה. ירח כמעט כמעט מלא זהר מעל עמק יזרעאל שבו נולדתי לפני 51 שנה בזוהר כסוף והבנתי שוב למה אני מעדיפה כסף על זהב. זוהר נקי, מטוהר, רגוע, כמו מראה צלולה.. החלטתי מראש שאני לוקחת את הריצה הזו בזהירות. אני לא רואה טוב בחושך, הרבה אנשים מלחיצים אותי ובפעם הקודמת נקעתי…