בתרבויות רבות (מעניין למה זה לא כך אצלנו ביהדות), זוהי תקופה שבה עוצרים רגע לחשוב על המתים.כשהייתי ילדה, הרגשתי שיש מסביבי משהו שלא מדברים עליו. לא היו לי מלים להגדיר זאת. נראה לי כיום שחשתי בחללים, והם לא היו חלולים כפי שאפשר להסיק מהמילה, הם היו מלאים והם רצו שמישהו יקשיב להם. הרגשתי את חסרונם, לא היו לי סבים וסבתות למשל, אבל חסרונם היה גדוש בדבר מה.לאורך השנים החוויה שהמתים קיימים, לבשה צורות ופשטה אותן. למשל, בתקופה שערכתי ספרי זיכרונות הייתי צוחקת ביני לבין עצמי שהמתים מעבירים את הטלפון שלי מפה לאוזן. הרגשתי שכשאני מתחברת לאדם דרך הזיכרונות שמספרים עליו, אני…
ביום בו יצאת לאוויר העולם עברתי גם אני את תעלת הלידה החשוכה אחרי ששכבתי בתוכה שנים מנוטרת מנוטרלת דופק חלש, מואץ, מפרפר ונולדתי. בריאה חדשה. אמא. בנשימה יצאתי. האור סנוור אותי ועיניי נסגרו ומאז אני לומדת לפקוח אותן להיות גוף משוחרר פשוט איברים ללכת צעדים איטיים ובוטחים דרך חדשה סללת לי ילדי שלי, דרך אהבה. שער הלידה לידה היא שער גדול במסע הנשיות. בתהליך הלידה אישה מחברת בין שמיים וארץ, בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים, בין חלקיקי החיים שלה. האישה הופכת לאם והעובר הופך לתינוק שצריך ללמוד איך חיים על האדמה הזאת. הלידה כואבת. הרפואה המערבית המודרנית יוצרת אשליה של לידה…
חוכמה פראית אני מתקרבת לחצי הדרך בתרגום הספר המופתי: חוכמה פראית (או שאולי נקרא לו עוצמת התבונה). זהו ספר נוסף שכתבו אלכסנדרה פופ, שרני הוגו וורליצר שהקימו את בית הספר האדום ושאת ספרן הקודם: עוצמה פראית תרגמתי בשנתיים האחרונות.
רחל אמנו קשורה לסתיו ולאיכות המרפאה של המים. אולי לא במקרה הבכי, הדמעות, קשורות עם דמותה. יעקב רואה אותה ליד הבאר ובוכה, והיא בוכה על הבנים (וגם על הבנות).אם חווה האם הגדולה היתה רחם – היכולת לפנות מקום, לשאת ולהחזיק אותנו, רחל היא מי השפיר שבתוכם אנחנו נחות ומתנחמות.מים חיים. מי חיים. מי השפיר שבתוכם הכול שפיר.היא האמא המרפאה, המטפלת, המטפחת. היא רגשית ומתרגשת ומניחה לרגשות להניע את פעולותיה. זוהי איכות מנחמת ומחממת ומלטפת שכולנו זקוקים לה בשביל להבריא, להתנקות, להיטהר, לצמוח.בהרצאה אספר את סיפורה של רחל, הבת הצעירה, יורשת הנחלה האימהית של המשפחה שממנה צמח שבט בני ישראל. כוהנת ירח…
לבנת חשוון שואלת ועונה לגבי תהליך הזריעה באדמה. היא מזמינה אותנו לרדת אל בטן האדמה האפלה. זהו אירוע מיתי שמתחולל בד בבד עם התארכות החושך ועם התהליך שעוברים הזרעים בבטן האדמה, לפני שהם מתחילים לנבוט
נעמי איבדה את בניה ובעלה. היא איבדה את זהותה כאם וכרעיה ועליה לשוב לארץ מולדתה מרה וענייה.
מלאך מתגלה לאמו של שמשון ומיידע אותה שהינה עקרה אך היא עומדת ללדת בן שיהיה נזיר והיא מקבלת הנחיות מיוחדות לגביו: שלא יגע בפרי הגפן ושלא יקצוץ את שיער ראשו.
בלהה מייצגת סוג של סיוע נשי הנוגע לפוריות ויצירתיות. כשרחל אינה יכולה ללדת, שפחתה שהיא כפילתה, עושה זאת עבורה ופותחת בפניה את הדרך ללידותיה שלה.
