עונה לניסן
הניצנים, שעל שמם נקרא חודש ניסן עושים את מלאכתם, מתמירים את הירוק לצבע. זהו שלב מסוכן ומרגש של אינדיבדואציה, של התייחדות. באלף ריבוא צורות וגוונים נוצרו הפרחים, והניצן הוא תחילתו של השוני המרהיב.
בזמן שלך
"בזמן שלך" פורש תיאורים יומיומיים מנשים אמיתיות על האופן בו שינויים הורמונליים בתוך המחזור החודשי מעצבים ומשנים את מצבן הרגשי, את גופן, את הצרכים הפיזיים שלהן, את הרגשות ועוצמתם, את השינה, החשק המיני, הצורך להיות ליד אנשים אחרים, היכולת שלהן לטפל באחר, את המשברים הזוגיים ואת הנחישות שלהן להוביל פרוייקטים. לרכישה 2 נשים מגיל 13 ועד 83 חושפות את החוויות האישיות ואת היחסים שלהן עם המחזוריות הנשית. הסיפורים מסודרים מן המבוגרת ביותר ועד הצעירה ביותר, ויחד הן מציגות תמונת מצב על התרבות בה גדלנו, החינוך, המסרים מהבית, התפיסה העצמית, ההתמודדות עם השינויים התמידיים בגוף וברגש.בין סיפור לסיפור תמצאו פרקי ידע ותוכן…
חקי – 2008
מצוות הזיכרון מספר ימים אחרי שחקי נפטר, נפלה לידי כתבה של "חוזר-בתשובה". בין השאר מציין הכותב: "חובה על המת להישכח מלב." לכאורה אמת לאמיתה. כך היה לפני 68 שנים כשאבי יחזקאל בן שלום חסידוב נפטר בגיל 63. כמשפחה דתית מסורתית ישבנו "שבעה" על מחצלות שנפרשו על הרצפה, אמא עם שלוש בנות ושבעה בנים. מתוכם חמישה "כשרים-למניין," אני בן שתים-עשרה ואלי הקטן בן תשע. אבא נפטר בט"ו אלול, שבועיים אחר תחילת שנת הלימודים ושבועיים לפני חופשת ראש-השנה. ה"שבעה" התנהלה לפי מיטב המסורת: לא מתקלחים, לא מחליפים בגדים, החולצות עם סימני ה"קריעה" מיום הלוויה, תפילה במניין שלוש פעמים ביום, קדיש יתום, בהתחלה קוראים…
שני אנשים 15 מטר מרובע
אז איך בעצם חיים בכל כך מעט שטח? שאלה אותי חברה וביקשה שאכתוב על הצד הפרקטי של החיים במשאית.
הולך תמים / נועה ברקת
נועה ברקת - 2009 הולך תמים הוא סיפור ילדותו, נעוריו והתבגרותו של צעיר ישראלי בסוף המאה העשרים. מעשי משובה של ילדים, אהבת נעורים וגבורת לוחמים הופכים את סיפורו הפרטי של שרון אלמקיאס ז"ל לספר המעורר הזדהות והתרגשות גם בקרב מי שלא הכירו את שרון בחייו. פרק ראשון: עטוף באהבה ביום שבו שרון נולד הסתיים הקיץ והתחיל הסתיו. היה זה במוצאי יום כיפור, כשהחיים מתחילים לחזור אחרי יום שלם של צום ושקט, תפילות וחשבונות נפש, לפני שחג סוכות מגיע ומביא איתו קרירות חדשה ועננים. הלידה היתה מהירה וקלה. כמה שעות של צירים בבית מצהרי יום כיפור ואחר כך, כשנשבר הצום, נסיעה קצרה…
הריפוד חשוב לחיים
הצעד העיצובי הנועז ביותר שעשיתי עד כה היה לרפד את כריות המושבים. צבעים אדומים וססגוניים עלו בדעתי. זהב ושני.
אדם לבני אדם/שמואל ניר
ספר זיכרון לשמואל ניר2004סמו היה בעל מחשבה עצמאית, משוחררת, בלתי תלויה ומרחיקת לכת. היה רגיש מאד לכבוד האדם, לזולת, קשוב למתרחש, מגיב לנעשה. איש בעל רצון ונחישות לפעול על פי מצפונו. ידע להעריך את היפה אך כאב עוולות חברתיים, כלכליים ופוליטיים. צנוע, מסתפק במועט. היה לו דחף לנסות ולהניע אחרים לחשיבה עצמאית ואחרת, ליציאה ממסגרות ההסתכלות המקובעות ומן השאננות.בחייו הבוגרים הרבה לעסוק בשאלת משמעאות החיים. עשייה משמעותית היתה מורת דרך בבחירת תחנות חייו. היה לו רצון להשאיר אחריו מורשת כתובה וצורך להטביע חותם. עם גילוי מחלת הסרטן והידיעה כי הזמן הולך וקצר, גברו הרצון והצורף להגשים משאלה זו.
פוסט-קורונה/גילה רונאל
פוסט קורונה הוא ספר ייחודי שנכתב ב״זמן אמת״, תוך כדי התמודדות עם מחלת הקורונה והחיפוש אחרי הדרך האישית להחלמה ממנה. הספר התפתח מפוסטים בפייסבוק שנכתבו לבקשת החברים שביקשו להתעניין בשלומי, בעודי מתמודדת עם הקושי, הפחדים מבפנים וההפחדות מבחוץ ונאלצת לגייס את משאביי האישיים כדי להתמודד עם אלו ועם תכנים נוספים שצצו במהלך הימים שחלפו.מאחר והפוסטים הפכו לויראליים ואנשים רבים דיווחו שהם נעזרים בתובנות שעלו מהם ואף שאבו עידוד למצבים אישיים שלאו דווקא נוגעים בחולי, אלא בהתמודדויות נוספות בשבילי החיים, עובו הפוסטים והפכו לספר מרתק בו סיפורי חיים שעברתי שזורים ונארגים עם מה ש״כאן ועכשיו״, כמו בסרט בו הכל מתרחש בו זמנית.…