וקראתם דרור
עם התחלת השביעון השביעי לחיינו ניתנת לנו הזדמנות לשחרר את כל מה שצברנו, אספנו, לקחנו על עצמנו מבחירה או שלא.
עם התחלת השביעון השביעי לחיינו ניתנת לנו הזדמנות לשחרר את כל מה שצברנו, אספנו, לקחנו על עצמנו מבחירה או שלא.
היום הייתם לעם, אומר אלוהים לבני ישראל - ומכריז על לידתו של העם היהודי בתום לידה ארוכה, מלאת התערבויות וייסורים. ואני שואלת: מה אפשר לומר על הרך הנולד? ועל דפוס הלידה שלו?
הלידה שלנו היא מעבר סף. היא חלק מהביוגרפיה שלנו ומספרת סיפור משמעותי על האופן שבו אנו יוצאים/נכנסים לעולם.
כמה ימים אחרי שיצא הספר שלי "מבטן ומלידה" לאור – פנתה אלי אישה בבקשה לערוך ספר זכרון לבעלה שנהרג, יצאתי למסע חדש, לקוטב הנגדי של החיים שהיה עבורי לא מוכר ודי מפחיד.
המחזור הקוסמי הירחי הוא של בערך 18 שנים. כלומר, כל 18 שנה ושבעה חודשים השמש והירח נמצאים באותה נקודה מול כדור הארץ (לדוגמא, התאריך העברי והתאריך הלועזי נפגשים בכל 19 שנה). רגע זה מתואר על ידי רודולף שטיינר כ"נשימה" של המקרוקוסמוס – ויכול להביא בתוכנו, לכל אחד על פי האינדיבידואליות שלו, הזדמנויות לשינויים גדולים והתעוררות בחיים.
אנו מגיעים להורינו – לאמא ואבא – כדי ללמוד מהם ולעצב באמצעותם את הזהות הארצית העכשווית שלנו. ההורים הם המורים הראשונים שלנו והיחס שלנו אליהם (בוודאי בשנים הראשונות) הוא אותו היחס שהיה פעם לתלמיד כלפי המורה – יחס של יראת כבוד, אהבה, ציות. אנו רואים בהורינו נושאי חוכמה כבירה ומתמסרים אליהם וסופגים מהם את מה שהם מביאים אלינו.
תחילת המחזור בגיל העשרה מציינת את כניסתו של הגוף האסטרלי לפעילות באורגניזם האנושי-נשי. האסטרלי מווסת ועוצר את פעילות הגוף האתרי השואף להתרחב ולגדול ללא סוף, וכך נוצר מערך מיוחד, שאיבר המטרה שלו הוא אמנם הרחם והשחלות, אך הוא פועל ומשפיע על כל האורגניזם כולו: גופנית, נפשית ורוחנית.
אמא איפה הייתי לפני שהייתי אצלך בבטן? כמעט כל פעוט כבן שלוש או ארבע ישאל את השאלה הזו מתישהו. ואכן, כולנו תוהים עליה, האם יתכן שלא היינו כאן קודם לכן? הרי יש לנו תחושה ברורה כי היינו כאן מאז ומתמיד וכי נישאר כאן תמיד?