התנועה היא אם השפה
כשאני מתחילה לרוץ, בקילומטרים הראשונים, אני מתמלאת במחשבות ורעיונות, כאילו מישהו שיחרר איזה פקק. אני מרגישה עוד משהו, כאילו המחשבות משתחררות ממש מתוך הבשר, קופצות החוצה מתוך הדם הגועש ומתוך החמצן, או עולות מתוך הגוף הרץ אל המוח, אל התודעה שמנסה להשיג את הקצב. ממה שאני קוראת אצל אחרים, זו תופעה ידועה ולכן הרבה אנשים כותבים על מה הם חושבים כשהם רצים, אפילו סופרים מפורסמים יפניים. היום, בין יתר המחשבות של הריצה (איך לבנות קהילה, על מה חלמתי בלילה, למה אני עושה את זה, אלטרנטיבה לכסף וכו'), חשבתי על עצם התופעה שהתנועה מולידה חשיבה, מולידה מלים. שטיינר (רודולף) קושר את התפתחות…
