יום המכשפות, חג המתים

בתרבויות רבות (מעניין למה זה לא כך אצלנו ביהדות), זוהי תקופה שבה עוצרים רגע לחשוב על המתים.כשהייתי ילדה, הרגשתי שיש מסביבי משהו שלא מדברים עליו. לא היו לי מלים להגדיר זאת. נראה לי כיום שחשתי בחללים, והם לא היו חלולים כפי שאפשר להסיק מהמילה, הם היו מלאים והם רצו שמישהו יקשיב להם. הרגשתי את חסרונם, לא היו לי סבים וסבתות למשל, אבל חסרונם היה גדוש בדבר מה.לאורך השנים החוויה שהמתים קיימים, לבשה צורות ופשטה אותן. למשל, בתקופה שערכתי ספרי זיכרונות הייתי צוחקת ביני לבין עצמי שהמתים מעבירים את הטלפון שלי מפה לאוזן. הרגשתי שכשאני מתחברת לאדם דרך הזיכרונות שמספרים עליו, אני…

להמשך קריאהיום המכשפות, חג המתים

נפש יולדת – לידה כמרחב מרפא/שרה נול עדני

ביום בו יצאת לאוויר העולם עברתי גם אני את תעלת הלידה החשוכה אחרי ששכבתי בתוכה שנים מנוטרת מנוטרלת דופק חלש, מואץ, מפרפר ונולדתי. בריאה חדשה. אמא. בנשימה יצאתי. האור סנוור אותי ועיניי נסגרו ומאז אני לומדת לפקוח אותן להיות גוף משוחרר פשוט איברים ללכת צעדים איטיים ובוטחים דרך חדשה סללת לי ילדי שלי, דרך אהבה. שער הלידה לידה היא שער גדול במסע הנשיות. בתהליך הלידה אישה מחברת בין שמיים וארץ, בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים, בין חלקיקי החיים שלה. האישה הופכת לאם והעובר הופך לתינוק שצריך ללמוד איך חיים על האדמה הזאת. הלידה כואבת. הרפואה המערבית המודרנית יוצרת אשליה של לידה…

להמשך קריאהנפש יולדת – לידה כמרחב מרפא/שרה נול עדני

סוף התוכן

הגעת לקצה; איו יותר פוסטים.