בלוג

בחודש אב התחוללו שני חורבני בית, ט”ו באב שהפך ליום האהבה, התחיל בכלל באונס. כלומר בשיבוש של חג קדום וניצולו לרעה. ארכיטיפ האב שבא לידי ביטוי בשיא הקיץ מקצין נטיות ומגמות לצבירת כוח, כסף וכבוד. התנועה הפשוטה של ההנאה מהפרי המתוק הפכה לרצון לעוד ועוד. לי לי לי, בי בי בי. אני ואני ואני ובני בכורי.

העונות מלמדות אותנו שהכול משתנה. שהפרי נרקב, מתיקותו מתפוגגת ומתפרקת כדי לשחרר את הזרעים. זה עומד בתשתית החשיבה המחזורית – תנועת השאיפה מסתיימת ומגיעה זמן נשיפה.

זה זמן טוב לדבר על האם. על התנועה המחברת, שאוספת את הפרי ומשיבה אותו לעולם, תוך כדי ויתור על תועלת אישית. את המוזיקה של התנועה ואת המלים שלה יש למצוא ולהמציא, כדי שנוכל לברוא כאן מציאות חדשה שעוד לא היתה כמותה עלי אדמות.

חלק מהמאמץ האישי שלי הוא לטוות מיתולוגיה חדשה, סיפורים מכוננים של שלום, שפע ואחווה שיחליפו את סיפורי האב ויעניקו להם הקשר שונה. אני מאמינה שאיני ממציאה זאת,  אלא מוצאת ומגלה את הסיפור הקיים. כך שרה והגר הן כוהנות אחיות ובנות ברית, לילית וחווה מלמדות הבטים חיוניים במחזוריות החיים והמוות, רבקה מלמדת עצמאות ועוצמה, בעוד רחל ולאה מרפאות ורוקחות שיקויים. אם זה מסקרן אותך, את מוזמנת לקרוא יותר על התוכנית שאני רוקמת, תוכנית מחקר והשראה לנשים יוצרות וממציאות.

נפרק את הבית שממילא  מתפרק ונחרב, ונבנה בית חדש על יסודות אמהיים ומיטיבים לטובת כל הברואים.