הפוסט הזה תוכנן לתאר את שלושת הימים שלנו בגעש, ואיך זכינו לאירוח מלכותי, על ידי זוג אנשים שהכרתי דרך הפייס. היא פנתה אלי והתחילה לעקוב אחרי הבלוג שלי ואז הזמינה אותנו לחנות בגעש, מקום טוב באמצע, ואז קראה על ערבי החלף ונדלקה. הסתבר שהיא שותפה בקבוצת כתיבה וארגנה מפגש חלף משובח ופורה. ואיך הגבעות, השקיעות, המים החמים, הבגד ים הצבעוני. אוקי. הבנתם...
תל אביב עמדה להיות שבוע הפוגה בבפארק הירקון. ששה ימים עברו עלינו ואי אפשר לסכם אותם מרוב שהם היו אינטנסיביים, מצחיקים, מלאי מפגשים מתוכננים ומקריים, צרופי מקרים והוכחה ניצחת שהרשת עובדת.
ככה אני רוצה לנסוע. מקסימום חצי שעה ואז לעצור לשלושה ימים. ממענית לפרדחנה ומשם לחופהים בגבעת אולגה, מהלך של משהו כמו עד 30 קילומטר בשבוע. זה הקצב הנכון לי. זה מסמל וגם ממחיש את הירידה מהכבישים המהירים של החיים, אלה שאמנם מקצרים את הדרך אבל מעלימים המון ממנה.
הבוקר התעוררתי, ובעיניים עצומות ניסיתי להיזכר איפה אני. בדרום? בצפון? בחיפה? במשמר העמק? ואז נזכרתי. אני במענית.
אחרי זיג זג צפון-דרום-צפון כדי לתרגל את שריר הנהיגה, אנחנו מתחילים ל-ה-א-ט. בארבעת השבועות הבאים אנחנו מתכוננים לשוטט בנחת מעמק יזרעאל ועד לכל היותר תל אביב.
רגע לפני שאני מתניעה את המשאית ונפרדת ממדרשת בן גוריון בשדה בוקר, מיכל פלג מגיעה על אופניה, נכנסת והשיחה קולחת. מיכל היא אמנית, משוררת, פסלת ומלקטת. כבר כמה ימים שאני חגה סביב המבנה הזמני שהיא בונה לעצמה בחצר הבית שבו היא גרה בשש השנים האחרונות. בית שאותו היא מפנה בשבוע הבא. והנה הצלחנו להיפגש.
התעוררנו בחמש בבוקר, בגן הפעמון בירושלים, בלילה העשירי שלנו בירושלים, החנייה היתה ריקה, הדרך פתוחה. נכנסו ל"מצב ארגון" - לסגור חלונות, לסגור דלתות, להעלות על המיטה את כל המטלטלין (שולחן, כיסא, מחשבים), לשים את מיץ החתול הזמני בכלוב שלו על המיטה, ולצאת לדרך.
כל הזכויות שמורות לנועה ברקת, אדמה – בית הוצאה לאור | בנית האתר: איתמר מגד | עיצוב: תמר ענבר | לוגו: יעל רון | צילומים: אורי ברקת, ליהי עמיצור לובל
