84 שירים אלו פורסמו לראשונה בספר שירי השלישי בתי-אם, כבת קול מיתית המלווה את הספר.בת הקול השלישית מספרת את סיפור הדת המטריאכלית, דת האם הגדולה.זו מיוצגת על ידי מרים הנביאה ומתוארת עד מעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו נוצר העם היהודי ונולדה הדת הפטריארכלית, דת האל והאב. השירים בחלק זה מתארים הן את הפולחנים העתיקים של דת האם, את חייה של מרים הנביאה מיתוסים נוספים הקשורים באם הגדולה ובחוויות אישיות שלי.בספר 4 שערים: מרים המרפאה, ציפורה הכהנת, בנות צלופחד הלוחמות והמכשפה – כזבי ואחרות.במשך שנים רבות אני עסוקה בחילוץ הסיפור המטריאכלי של אמהותינו הקדומות מתוך הסיפור הפטריאכלי הכתוב בתורה.העולם המטריאכלי, שבו…
בחודשים האחרונים מוקמת הספריה באמ"ן - אדמת מרפא נשית בטבעון. המדפים מתמלאים בחיים חדשים והספרים מקוטלגים בתוכנת השאלה על פי הגלגל הגינקוסופי. הספריה שמה לה לחזון ליצור מקום של כבוד לידע הנשי, לטפח נשים כותבות, לאסוף, לשמר את הידע ולהפיץ אותו. בראש ובראשונה מתמקדת הספריה בספרי עיון בתחום ידע וחוכמה הנשית, בעברית ובאנגלית. בנוסף נמצאים בספריה ספרי שירה רבים שנכתבו על ידי נשים בישראל. שיטת הקטלוג של הספרים מבוססת על הגלגל הגינקוסופי שהוא פיתוח של מרוה זהר. הגלגל כולל 16 אימהות ו-12 שערי חיים. הספרים מסודרים על המדפים על פי ארבע האימהות הראשיות של המעגל הגינקוסופי: הכוהנת במזרח, הלוחמת בדרום, המרפאת…
הניצנים, שעל שמם נקרא חודש ניסן עושים את מלאכתם, מתמירים את הירוק לצבע. זהו שלב מסוכן ומרגש של אינדיבדואציה, של התייחדות. באלף ריבוא צורות וגוונים נוצרו הפרחים, והניצן הוא תחילתו של השוני המרהיב.
"בזמן שלך" פורש תיאורים יומיומיים מנשים אמיתיות על האופן בו שינויים הורמונליים בתוך המחזור החודשי מעצבים ומשנים את מצבן הרגשי, את גופן, את הצרכים הפיזיים שלהן, את הרגשות ועוצמתם, את השינה, החשק המיני, הצורך להיות ליד אנשים אחרים, היכולת שלהן לטפל באחר, את המשברים הזוגיים ואת הנחישות שלהן להוביל פרוייקטים. לרכישה 2 נשים מגיל 13 ועד 83 חושפות את החוויות האישיות ואת היחסים שלהן עם המחזוריות הנשית. הסיפורים מסודרים מן המבוגרת ביותר ועד הצעירה ביותר, ויחד הן מציגות תמונת מצב על התרבות בה גדלנו, החינוך, המסרים מהבית, התפיסה העצמית, ההתמודדות עם השינויים התמידיים בגוף וברגש.בין סיפור לסיפור תמצאו פרקי ידע ותוכן…
מצוות הזיכרון מספר ימים אחרי שחקי נפטר, נפלה לידי כתבה של "חוזר-בתשובה". בין השאר מציין הכותב: "חובה על המת להישכח מלב." לכאורה אמת לאמיתה. כך היה לפני 68 שנים כשאבי יחזקאל בן שלום חסידוב נפטר בגיל 63. כמשפחה דתית מסורתית ישבנו "שבעה" על מחצלות שנפרשו על הרצפה, אמא עם שלוש בנות ושבעה בנים. מתוכם חמישה "כשרים-למניין," אני בן שתים-עשרה ואלי הקטן בן תשע. אבא נפטר בט"ו אלול, שבועיים אחר תחילת שנת הלימודים ושבועיים לפני חופשת ראש-השנה. ה"שבעה" התנהלה לפי מיטב המסורת: לא מתקלחים, לא מחליפים בגדים, החולצות עם סימני ה"קריעה" מיום הלוויה, תפילה במניין שלוש פעמים ביום, קדיש יתום, בהתחלה קוראים…
אז איך בעצם חיים בכל כך מעט שטח? שאלה אותי חברה וביקשה שאכתוב על הצד הפרקטי של החיים במשאית.
נועה ברקת - 2009 הולך תמים הוא סיפור ילדותו, נעוריו והתבגרותו של צעיר ישראלי בסוף המאה העשרים. מעשי משובה של ילדים, אהבת נעורים וגבורת לוחמים הופכים את סיפורו הפרטי של שרון אלמקיאס ז"ל לספר המעורר הזדהות והתרגשות גם בקרב מי שלא הכירו את שרון בחייו. פרק ראשון: עטוף באהבה ביום שבו שרון נולד הסתיים הקיץ והתחיל הסתיו. היה זה במוצאי יום כיפור, כשהחיים מתחילים לחזור אחרי יום שלם של צום ושקט, תפילות וחשבונות נפש, לפני שחג סוכות מגיע ומביא איתו קרירות חדשה ועננים. הלידה היתה מהירה וקלה. כמה שעות של צירים בבית מצהרי יום כיפור ואחר כך, כשנשבר הצום, נסיעה קצרה…
הצעד העיצובי הנועז ביותר שעשיתי עד כה היה לרפד את כריות המושבים. צבעים אדומים וססגוניים עלו בדעתי. זהב ושני.
